tag:blogger.com,1999:blog-69560822972100451072024-03-13T05:08:42.969-07:00דה-קופ ולה-זוז hanging on Infinte Jest מהתלים בנצחבעקבות Infinte Jest של David Foster Wallace. הקריאה הראשונה היא חוויתית, "שטחית" והכתיבה סיכומית באופייה, מתעדת את התקדמות העלילהVardhan lezuzhttp://www.blogger.com/profile/02395844158137568798noreply@blogger.comBlogger10125tag:blogger.com,1999:blog-6956082297210045107.post-17392531372908385032016-02-28T01:08:00.001-08:002016-03-15T14:39:32.518-07:00קריאה שניה – התחלה שניה חוזרת <div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">
year of glad שנת הגלאד <br />
<br />
00–47:48 0–13 [pdf]<br />
<br />
הל ודוד צ׳רלס בראיון קבלה לאוניברסיטה<br />
<br />
עברו שלושה חודשים מאז שפתחתי את הרשומה עד שבפועל כתבתי מילה. יש מצב שהיה יכול להיות הרבה יותר לולא ענני האשם כשויתרתי עליו, הוצאתי מהמזוודה ולא לקחתי אותו לברלין. אחחח, כמה שמחתי שטעיתי כשצץ פתרון: בחיפוש אקראי עליתי על הקראת הספר בצינור. שון פרת הוא הקריין infinte jest אישית סיבובית מהמאסטר. שומע בפעם הרביעית (בצורה ערה או מנומנמת, אי שם לתוך השעה השניה.) ברציפות את הפרק הראשון, (בצורה כזאת או אחרת, ערה או מנומנמת, אי שם לתוך השעה השניה.)<br />
מכת הפתיחה. כדור לפנים. הל עם דודו צ׳רלס טראוויס (סי.טי) בראיון קבלה לאונברסיטה.<br />
*לא נכנס לפרק הזה עכשיו*<br />
לשמיעה השלישית של הפרק ה–1 הורדתי קובץ pdf .גיליתי שחייב לראות את המילים אי שם מולי, בפרפריאלי רפריאלי והמילה החדשה שלמדתי ושכחתי, היו ארבע בעצם אני מסתבך...<br />
יכול להתקרב למסך, לגלות לספה או במטבח. הכי כייף זה להעביר את שפתי על המילים עם הקריין. מאז לאם ולילד, חתול בשק והמסך עולה לא חוויתי סיפור קולי, ריקוד שורה עם חווית האי ידיעה מי אני מי מי מי נושאיי<br />
ההקלה בחוסר מאמץ לעיניים, הישענות על הצליל באוזניים<br />
הסצנה האיומה במשרד חולפת מעלי ,תאב למגע אני שומע שוב. לא רוצה להתקדם. מפחד עליו.<br />
בקריאה1 היה קושי רב לעכל את כאב קולי הפנימי. בקריאה 2 , עד כה, הצורך בניכור, בהבטה דידאקטית קיים ללא פתרון. מרגיש צורך בפתרון<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
--------<br />
year of depend adult undergarment<br />
<br />
1:22:20 –47:48 21–13 [pdf]<br />
<br />
<span style="background-color: white; color: #333333; font-family: sans-serif; font-size: 13px; line-height: 19.0469px;"><b>17-27; שנת הלבשה תחתונה של בגיר סיעודי</b></span><br />
<span style="background-color: white; color: #333333; font-family: sans-serif; font-size: 13px; line-height: 19.0469px;"><br /></span><span style="background-color: white; color: #666666; font-family: "trebuchet ms" , "trebuchet" , "verdana" , sans-serif; font-size: 13.2px; line-height: 14.784px;"></span><span style="background-color: white; color: #333333; font-family: sans-serif; font-size: 13px; line-height: 19.0469px;">גיבור הפרק (לא ידוע מי עדין) מחכה למשלוח קנביס מיזיזה שלו. ההמתנה שלו אובססיבית ורומזת על ההתנהגות האובססיבית והפרנוידית כשהוא מעשן את החומר. הרגלי הצריכה שלו קבועים: הוא מעשן בכמות ולבד את כול החומר בתקופה קצרה של כמה ימים. אחר כך, מלא תחושות אשמה הוא מבקש מהספק שלעולם לא ימכור לו ונשבע שזאת לו הפעם האחרונה. מחזיק מעמד עד הגל הבא</span><br />
<br />
פרק שמבטיח כניסה לתחרות ספרי הסמימ הקלאסים. בשלב זה בקריאה ה–1 מריבה ראשונה עם דה–קופ. עילת המריבה הוא נעלב לתגובתי לתגובתו להצעתי שנתרגם לאט את הספר.<br />
<br />
<br />
———<br />
<br />
APRIL 1 — YEAR OF THE TUCKS MEDICATED PAD<br />
<span style="background-color: white; color: #333333; font-family: sans-serif; font-size: 13px; line-height: 19.0469px;"><br /></span>
<span style="background-color: white; text-align: start;"><span style="color: #333333; font-family: sans-serif;"><span style="font-size: 13px; line-height: 19.0469px;"> </span></span></span>1:22:20 –1:35:30 22–25 [pdf]<span style="background-color: white; color: #333333; font-family: sans-serif; font-size: 13px; line-height: 19.0469px;"> </span><br />
<br />
<span style="background-color: white; color: #666666; font-family: "trebuchet ms" , "trebuchet" , "verdana" , sans-serif; font-size: 13.2px; line-height: 14.784px;"></span><span style="background-color: white; color: #333333; font-family: sans-serif; font-size: 13px; line-height: 19.0469px;"><b>27-31; 1 באפריל-שנת רפידה רפואית חבוי</b></span><br />
<br />
<div style="text-align: start;">
<span style="color: #333333; font-family: sans-serif;"><span style="font-size: 13px; line-height: 19.0469px;"><b><br /></b></span></span></div>
<span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;"><span style="background-color: white; color: #333333; font-size: 13px; line-height: 19.0469px;"><b><br /></b></span><span style="background-color: white; color: #666666; line-height: 14.784px;">הל קדנצה מגיע לשיחה עם conversionalist, משוחח מקצועי. הל נשלח על ידי אביו למישהו שיהיה מסוגל לדבר על הכל; מאטימולוגיה של המילה IMPLORE עד ארוטיקה ביזנטית.</span></span><span style="background-color: white; color: #666666; font-family: "trebuchet ms" , "trebuchet" , "verdana" , sans-serif; line-height: 14.784px;"> </span><br />
<div>
<span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;">מתי שהוא בשיחה מתחיל שינוי בפסיכולוג, הוא הופך לאגרסיבי, ומאשים את הל (בן ה–11, למרות שהמשוחח טוען שהאב אמר שהל בנ 14) )בקשירת קשר למחתרת קוויבקית. בסוף הפרק מותמר המשוחח לhimself, אביו (המת) של הל, כה מלא בעצמו שלא מצליח לנהל שיחה עם בנו </span><br />
<br />
–––––––<br />
<br />
MAY 9— YEAR OF THE DEPEND ADULT UNDERGARMENT<br />
<b style="background-color: white; color: #666666; font-family: 'Trebuchet MS', Trebuchet, Verdana, sans-serif; font-size: 13.2px; line-height: 20.5333px;">32 ; 9 מאי - שנת הלבשה תחתונה של בגיר סיעודי </b><br />
<span style="background-color: white; text-align: start;"><span style="color: #333333; font-family: sans-serif;"><span style="font-size: 13px; line-height: 19.0469px;"><br class="Apple-interchange-newline" /> </span></span></span>1:38:46 –1:35:30 28–27 [pdf]<span style="background-color: white; color: #333333; font-family: sans-serif; font-size: 13px; line-height: 19.0469px;"> </span><b><br style="background-color: white; color: #666666; font-family: 'Trebuchet MS', Trebuchet, Verdana, sans-serif; font-size: 13.2px; line-height: 20.5333px;" /></b><b style="background-color: white; color: #666666; font-family: 'Trebuchet MS', Trebuchet, Verdana, sans-serif; font-size: 13.2px; line-height: 20.5333px;"><br /></b><span style="background-color: white; color: #666666; font-family: "trebuchet ms" , "trebuchet" , "verdana" , sans-serif; font-size: 13.2px; line-height: 20.5333px;">שש בבוקר- הל מתעורר בפנימיית הטניס, מתכונן לאימון טניס, מתלבש ומשוחח עם אחיו</span><b style="background-color: white; color: #666666; font-family: 'Trebuchet MS', Trebuchet, Verdana, sans-serif; font-size: 13.2px; line-height: 20.5333px;"> <i>מריו</i></b><span style="background-color: white; color: #666666; font-family: "trebuchet ms" , "trebuchet" , "verdana" , sans-serif; font-size: 13.2px; line-height: 20.5333px;">שמתעורר מהטלפון שמצלצל. על הקו - אורין, האח הגדול. הל לא אומר לו מי התקשר. </span><br />
<span style="background-color: white; color: #666666; font-family: "trebuchet ms" , "trebuchet" , "verdana" , sans-serif; font-size: 13.2px; line-height: 20.5333px;">צבע האור - CREEPY GREY</span><br />
<span style="background-color: white; color: #333333; font-family: sans-serif; font-size: 13px; line-height: 19.0469px;"><br /></span><span style="background-color: white; color: #666666; font-family: "trebuchet ms" , "trebuchet" , "verdana" , sans-serif; font-size: 13.2px; line-height: 20.5333px;"></span>
<b style="background-color: white; color: #666666; font-family: 'Trebuchet MS', Trebuchet, Verdana, sans-serif; font-size: 13.2px; line-height: 20.5333px;">33-37;</b><span style="background-color: white; color: #666666; font-family: "trebuchet ms" , "trebuchet" , "verdana" , sans-serif; font-size: 13.2px; line-height: 20.5333px;"> </span><b style="background-color: white; color: #666666; font-family: 'Trebuchet MS', Trebuchet, Verdana, sans-serif; font-size: 13.2px; line-height: 20.5333px;"> שנת הלבשה תחתונה של בגיר סיעודי</b><br />
<span style="background-color: white; text-align: start;"><span style="color: #333333; font-family: sans-serif;"><span style="font-size: 13px; line-height: 19.0469px;"> </span></span></span>1:38:46 –1:53:07 28–32 [pdf]<span style="background-color: white; color: #333333; font-family: sans-serif; font-size: 13px; line-height: 19.0469px;"> </span><b style="background-color: white; color: #666666; font-family: 'Trebuchet MS', Trebuchet, Verdana, sans-serif; font-size: 13.2px; line-height: 20.5333px;"><br /></b><span style="background-color: white; color: #666666; font-family: "trebuchet ms" , "trebuchet" , "verdana" , sans-serif; font-size: 13.2px; line-height: 20.5333px;">תפקידו של הנספח הרפואי הסעודי (יליד קנדה הוא לטפל ולשמור על בריאותם של הנסיכים ובני משפחת המלוכה הסעודית שבאים או חיים בבוסטון. הוא, יליד קנדה נשוי לילידת סעודיה ובביתו בבוסטון מנסה לנהל את חייו כמיטב המסורת. לאחר תום עבודתו הוא מפנק עצמו כבגיר סיעודי לכל דבר בחסות המסורת והכסף. הוא מתיישב על כורסת הטלווזיה הנוחה, מקבל ארוחה מסורתית ורואה טלויזיה. חוץ מימי רביעי שאשתו הולכת לשחק טניס עם נשות הנסיכים, כמנהגי אמריקה. ביום רביעי הספציפי, הנסיך הזעיק אותו כי </span><span style="background-color: white; color: #666666; font-family: "trebuchet ms" , "trebuchet" , "verdana" , sans-serif; font-size: 13.2px; line-height: 20.5333px;">לנסיך יש בעיות מעיים.</span><span style="background-color: white; color: #666666; font-family: "trebuchet ms" , "trebuchet" , "verdana" , sans-serif; font-size: 13.2px; line-height: 20.5333px;"> </span><span style="background-color: white; color: #666666; font-family: "trebuchet ms" , "trebuchet" , "verdana" , sans-serif; font-size: 13.2px; line-height: 20.5333px;">אחרי שהרגיע את הנסיך הוא חוזר תשוש. הוא מתלבט ארוכות במה לצפות ובסוף בוחר בקלטת שכתוב עליה happy anniversary שנשלחה אליו מנוואדה לא בדואר דיפלומטי. זה והעובדה שזה לא יום הולדתו או יום נישואיו מסקרנת אותו והוא מחליט לצפות. שעת תחילת הצפייה 19:27 הנימה אירונית</span><br />
<br style="background-color: white; color: #666666; font-family: 'Trebuchet MS', Trebuchet, Verdana, sans-serif; font-size: 13.2px; line-height: 20.5333px;" />
<br style="background-color: white; color: #666666; font-family: 'Trebuchet MS', Trebuchet, Verdana, sans-serif; font-size: 13.2px; line-height: 20.5333px;" />
<b style="background-color: white; color: #666666; font-family: 'Trebuchet MS', Trebuchet, Verdana, sans-serif; font-size: 13.2px; line-height: 20.5333px;">37-39 ; שנה דוגמית סבון היונה </b><br />
1:38:46 –1:53:07 35–32 [pdf]<span style="background-color: white; color: #333333; font-family: sans-serif; font-size: 13px; line-height: 19.0469px;"> </span><br />
<br />
<div style="text-align: start;">
<span style="color: #333333; font-family: sans-serif;"><span style="font-size: 13px; line-height: 19.0469px;"><br /></span></span></div>
<span style="background-color: white; color: #666666; font-family: "trebuchet ms" , "trebuchet" , "verdana" , sans-serif; font-size: 13.2px; line-height: 20.5333px;">מזוית ראייה של אחות של רג'ינלד שמאוהב בילדה וורדין. וורדין מאוימת ומוטרדת מינית על ידי רוי טוני, חבר של אמא שלה. רוי טוני כבר ישב בכלא על רצח. האמא לא רק שלא מאמינה לילדה היא אף מאשימה את וורדין בפיתוי וגירוי החבר. האחות חוששת שרג'ינלד ינסה לדבר עם החבר של האמא והשיחה תסתיים באלימות.</span><br />
<span style="background-color: white; color: #666666; font-family: "trebuchet ms" , "trebuchet" , "verdana" , sans-serif; font-size: 13.2px; line-height: 20.5333px;">לא ברור אם מדובר בשחורים אמריקנים או קהילת מהגרים מהקריבים 1:58:30</span><br />
<br style="background-color: white; color: #666666; font-family: 'Trebuchet MS', Trebuchet, Verdana, sans-serif; font-size: 13.2px; line-height: 20.5333px;" />
<span style="background-color: white; color: #666666; font-family: "trebuchet ms" , "trebuchet" , "verdana" , sans-serif; font-size: 13.2px; line-height: 20.5333px;">בכיתה חית, ברוס גרין מתאהב במילדרד בונקס, החנונית של הכיתה. בכיתה י' החנונית עוברת מטמרפוזה ומצטרפת לחבורת המעשנים, פניה כבר עוטות MASK OF BORED ATTITUDE</span><br />
<span style="background-color: white; color: #666666; font-family: "trebuchet ms" , "trebuchet" , "verdana" , sans-serif; font-size: 13.2px; line-height: 20.5333px;">בסיום התיכון לברוס יש פרצוף מאיים ולא פחות משועמם. הוא מתגורר עם מילדרד ועוד זוג ליד הסוחר שלהם שלשונו משתרבבת עד לנחיריו ולכן הוא לא מריח את עצמו ונחשיו</span><br />
<br style="background-color: white; color: #666666; font-family: 'Trebuchet MS', Trebuchet, Verdana, sans-serif; font-size: 13.2px; line-height: 20.5333px;" />
<b style="background-color: white; color: #666666; font-family: 'Trebuchet MS', Trebuchet, Verdana, sans-serif; font-size: 13.2px; line-height: 20.5333px;">39-42 ; שנת הלבשה תחתונה של בגיר סיעודי</b><b style="background-color: white; color: #666666; font-family: 'Trebuchet MS', Trebuchet, Verdana, sans-serif; font-size: 13.2px; line-height: 20.5333px;"><br /></b>2:01:30 –2:08:30 39–35 [pdf]<span style="background-color: white; color: #333333; font-family: sans-serif; font-size: 13px; line-height: 19.0469px;"> </span><br />
<br />
<div style="text-align: start;">
<span style="color: #333333; font-family: sans-serif;"><span style="font-size: 13px; line-height: 19.0469px;"><br /></span></span></div>
<span style="background-color: white; color: #666666; font-family: "trebuchet ms" , "trebuchet" , "verdana" , sans-serif; font-size: 13.2px; line-height: 20.5333px;">שיחה בין מריו (המכונה BOO) והל שמנסה להרדם. מריו מעריץ את הדרך שהל הביס את יריבו. הל לא אוהב שמשבחים את משחקו. הל מנסה לדעת אם הל הרגיש כמו אלוהים כשהוא שיחק כל כך טוב. הוא שואל אותו איך יכולֹ להיות שהוא לא מאמין באלוהים ומשחק כל כך טוב. השיחה נסבה על האם שלא בוכה אך מאז מות האב וכמעט שלא יוצאת ממתחם הפנימייה. הל מציין אהאמא הפסיקה לנסוע, היא כל הזמן עובדת אבל לא נוסעת. היא גמ מרגישה יותר טוב וצוחקת יותר, צוחקת מהבטן ויש לה בדיחות טובות. מריו בוכה. הל מנחם אותו ומזכיר לו שדגל אפשר להוריד או להשאירו במקומו ולהגביה את המוט</span><br />
הפרק מסתיים במשפט לא קשור. בשעה 20:00 בערב 1 באפריל עדין צופה הרופא הסעודי בקלטת ללא הסימנים<br />
<br style="background-color: white; color: #666666; font-family: 'Trebuchet MS', Trebuchet, Verdana, sans-serif; font-size: 13.2px; line-height: 20.5333px;" />
<b style="background-color: white; color: #666666; font-family: 'Trebuchet MS', Trebuchet, Verdana, sans-serif; font-size: 13.2px; line-height: 20.5333px;">42-49 ; אוקטובר- שנת הלבשה תחתונה של בגיר סיעודי</b><br />
2:01:30 –2:08:30 45–39 [pdf]<span style="background-color: white; color: #333333; font-family: sans-serif; font-size: 13px; line-height: 19.0469px;"> </span><br />
<br />
<div style="text-align: start;">
<span style="color: #333333; font-family: sans-serif;"><span style="font-size: 13px; line-height: 19.0469px;"><span style="color: black; font-family: "times"; font-size: small; line-height: normal;"><br class="Apple-interchange-newline" />2:30:40 –2:08:30 45–39 [pdf]</span><span style="color: #333333; font-family: sans-serif; line-height: 19.0469px;"> </span></span></span></div>
<span style="background-color: white; color: #666666; font-family: "trebuchet ms" , "trebuchet" , "verdana" , sans-serif; font-size: 13.2px; line-height: 20.5333px;">אורין, # 71, שחקן פוטובול מתעורר בקושי רב, גופו דואב מסדרת המשחקים האחרונה. לפניו יום מלא פגישות יחצ"נות שסידרו לו ולשאר השחקנים. הוא עכשיו משחק בטוסון אריזונה ומתגורר בקונדו של אחד השחקנים שהוחלפו עבורו. החום איום. הכי גרועים הם המקקים. תיאור מפורט שלהם, החיים איתם ודרכי חיסולם. אורין אוכל טוסט עם דבש, לוקח את הקפה לבריכה באמצע הבניין ובכוונה עוטף עצמו בחום. ציפור נופלת ומתה בג'קוזי שהוא נכנס אליו.</span><br />
<span style="background-color: white; color: #666666; font-family: "trebuchet ms" , "trebuchet" , "verdana" , sans-serif; font-size: 13.2px; line-height: 20.5333px;">אורין נזכר בחלום שבו הוא עורף את ראשה של אמא שלו. אורין מתייחס בכבוד לחלומות</span><br />
<span style="background-color: white; color: #666666; font-family: "trebuchet ms" , "trebuchet" , "verdana" , sans-serif; font-size: 13.2px; line-height: 20.5333px;">מתחילות ההערות. לא מצאתי את ההערה 1 משום מה</span><br />
<span style="background-color: white; color: #666666; font-family: "trebuchet ms" , "trebuchet" , "verdana" , sans-serif; font-size: 13.2px; line-height: 20.5333px;">לילה קודם היה לו זיון עם חד הורית עשירה שלומדת פסיכולוגיה. היא נשארה בביתו בבוקר. הוא העמיד פני ישן ונאלץ לראות/לשמוע דוקמנטרי שהיא צפתה בו על ניסויים שעורכים בסכיזופרנים. כיצד מזריקים לו חומר ואז מבצעים למוחו סריקה על ידי פט סקאן</span><br />
<br />
<span style="background-color: white; color: #666666; font-family: "trebuchet ms" , "trebuchet" , "verdana" , sans-serif; font-size: 13.2px; line-height: 20.5333px;"><br /></span>
––<br />
<div class="date-outer" style="background-color: white;">
<div class="date-posts">
<div class="post-outer">
<div class="post hentry uncustomized-post-template" itemprop="blogPost" itemscope="itemscope" itemtype="http://schema.org/BlogPosting" style="margin: 0px 0px 45px; min-height: 0px; position: relative;">
<div class="post-body entry-content" id="post-body-8786068413121617699" itemprop="description articleBody" style="position: relative; width: 546.007px;">
<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">
<div style="color: #666666; font-family: 'trebuchet ms', trebuchet, verdana, sans-serif; font-size: 13.2px; line-height: 1.4;">
<br /></div>
<div style="color: #666666; font-family: 'trebuchet ms', trebuchet, verdana, sans-serif; font-size: 13.2px; line-height: 1.4;">
<br /></div>
<div style="color: #666666; font-family: 'trebuchet ms', trebuchet, verdana, sans-serif; font-size: 13.2px; line-height: 1.4;">
<b>49-55 ; שנת הלבשה תחתונה של בגיר סיעודי</b></div>
<div style="color: #666666; font-family: 'trebuchet ms', trebuchet, verdana, sans-serif; font-size: 13.2px; line-height: 1.4;">
<span style="color: black; font-family: "times"; font-size: small; line-height: normal;">2:30:40 –2:50:57 45–51 [pdf]</span><span style="color: #333333; font-family: sans-serif; font-size: 13px; line-height: 19.0469px;"> </span></div>
<div style="color: #666666; font-family: 'trebuchet ms', trebuchet, verdana, sans-serif; font-size: 13.2px; line-height: 1.4;">
<b><br /></b>
<b><br /></b>הל בן 17 מעשן חשיש באחת מהמנהרות שיש בפנימיה. הל אוהב להיות מסטול ובסתר. הפרק עוקב אחר הרגלי העישון וצריכת האלכוהול שלו, של חבריו וצוות המדריכים. מומס, אמו של הל, יודעת רק שהוא שותה אלכוהול מדי פעם ולא אומרת לו כלום ומשחקת את משחק הפוליטקלי קורקט של הורים וילדים. ביחוד שהל ספורטאי ותלמיד מצטיין.</div>
<div style="color: #666666; font-family: 'trebuchet ms', trebuchet, verdana, sans-serif; font-size: 13.2px; line-height: 1.4;">
<br /></div>
<div style="color: #666666; font-family: 'trebuchet ms', trebuchet, verdana, sans-serif; font-size: 13.2px; line-height: 1.4;">
אשתו של נספח הרפואה גומרת לשחק בטורניר הטניס במועדון הנשים. בעלה ממשיך לצפות בקלטת ללא הפוגה, הוא משתין בכורסת הטלוויזיה</div>
<div style="color: #666666; font-family: 'trebuchet ms', trebuchet, verdana, sans-serif; font-size: 13.2px; line-height: 1.4;">
<br /></div>
<div style="color: #666666; font-family: 'trebuchet ms', trebuchet, verdana, sans-serif; font-size: 13.2px; line-height: 1.4;">
מריו הולך לצלם סטודנטים לטניס באקדמיה. יותר קל להסביר לתלמידים את שגיאותיהם כשהם רואים אותן בוידאו</div>
<div style="color: #666666; font-family: 'trebuchet ms', trebuchet, verdana, sans-serif; font-size: 13.2px; line-height: 1.4;">
<br /></div>
<div style="color: #666666; font-family: 'trebuchet ms', trebuchet, verdana, sans-serif; font-size: 13.2px; line-height: 1.4;">
––</div>
<div style="color: #666666; font-family: 'trebuchet ms', trebuchet, verdana, sans-serif; font-size: 13.2px; line-height: 1.4;">
האוצ׳ זה כאב, הכול נמחק. הכול הכל נמחק. לא הכול הכול הכול סתם הכול אופפפפפפפפפ. אולי אחליף שיטה, מה אתה דפוק, חייבים תמונה.</div>
<div style="color: #666666; font-family: 'trebuchet ms', trebuchet, verdana, sans-serif; font-size: 13.2px; line-height: 1.4;">
אין לי ספק שלא קלטתי בקריאה 1 שהקלטת היא שתוביל את כל הסיפור, הייתי כה עסוק בדרמות האחרות. הנקודה המעניינת היא שאף אחד לא ראה ולא יראה את הדבר שהוא מרכז הספר. זה גאוני. הוא מציב מרכז שבהגדרתו בלתי ניתן לצפייה או להגדרה (מי שצופה לא מעוניין או מסוגל לדבר)</div>
<div style="color: #666666; font-family: 'trebuchet ms', trebuchet, verdana, sans-serif; font-size: 13.2px; line-height: 1.4;">
<br /></div>
<div style="color: #666666; font-family: 'trebuchet ms', trebuchet, verdana, sans-serif; font-size: 13.2px; line-height: 1.4;">
<br /></div>
<div style="color: #666666; font-family: 'trebuchet ms', trebuchet, verdana, sans-serif; font-size: 13.2px; line-height: 1.4;">
<br /></div>
<div style="color: #666666; font-family: 'trebuchet ms', trebuchet, verdana, sans-serif; font-size: 13.2px; line-height: 1.4;">
<br /></div>
<div style="color: #666666; font-family: 'trebuchet ms', trebuchet, verdana, sans-serif; font-size: 13.2px; line-height: 1.4;">
<br /></div>
<div style="color: #666666; font-family: 'trebuchet ms', trebuchet, verdana, sans-serif; font-size: 13.2px; line-height: 1.4;">
<br /></div>
<div style="color: #666666; font-family: 'trebuchet ms', trebuchet, verdana, sans-serif; font-size: 13.2px; line-height: 1.4;">
<br /></div>
<div style="color: #666666; font-family: 'trebuchet ms', trebuchet, verdana, sans-serif; font-size: 13.2px; line-height: 1.4;">
<b>55-60; סתיו- שנת מוצרי חלב מאדמת לב אמריקה</b></div>
<div style="color: #666666; font-family: 'trebuchet ms', trebuchet, verdana, sans-serif; font-size: 13.2px; line-height: 1.4;">
<b>autumn- year of the dairy product from america heartland</b></div>
<div style="color: #666666; font-family: 'trebuchet ms', trebuchet, verdana, sans-serif; font-size: 13.2px; line-height: 1.4;">
<b><br /></b>
<span style="color: black; font-family: "times"; font-size: small; line-height: normal;">3:10:30 –2:50:57 56–51 [pdf]</span><span style="color: #333333; font-family: sans-serif; font-size: 13px; line-height: 19.0469px;"> </span></div>
<div style="color: #666666; font-family: 'trebuchet ms', trebuchet, verdana, sans-serif; font-size: 13.2px; line-height: 1.4;">
<br /></div>
<div style="color: #666666; font-family: 'trebuchet ms', trebuchet, verdana, sans-serif; font-size: 13.2px; line-height: 1.4;">
עלילותיו של הגנב המצויין דון גיטלי שנפל בפח גאוותו. לאחר העמדה לדין שממנה חמק דון גיטלי אך בקושי הוא ביצע גניבה משפילה מביתו של הקטיגור מטעם המדינה. הגניבה היתה מתוחכמת מספיק בשביל שהפרקליט ידע מי גנב אך לא יוכל להוכיח. תקופה קצרה לאחר מכן, דון גיטלי ושותפו גנבו מבית שבעליו לא היה אמור להיות בבית. הבעלים, עובד שגרירות קנדי צעיר, שכב חולה בביתו. הוא נכבל על ידם ועל פיו הוצמד מחסום. בגלל מחלתו הוא נחנק ומת. הגניבה הפכה לשוד ורצח. דון גיטלי נתפס והושם בכלא.</div>
<div style="color: #666666; font-family: 'trebuchet ms', trebuchet, verdana, sans-serif; font-size: 13.2px; line-height: 1.4;">
<br /></div>
<div style="color: #666666; font-family: 'trebuchet ms', trebuchet, verdana, sans-serif; font-size: 13.2px; line-height: 1.4;">
<br /></div>
<div style="color: #666666; font-family: 'trebuchet ms', trebuchet, verdana, sans-serif; font-size: 13.2px; line-height: 1.4;">
<br /></div>
<div style="color: #666666; font-family: 'trebuchet ms', trebuchet, verdana, sans-serif; font-size: 13.2px; line-height: 1.4;">
רשימת ציוד: שנת הלבשה תחתונה של בגיר סיעוד</div>
<div style="color: #666666; font-family: 'trebuchet ms', trebuchet, verdana, sans-serif; font-size: 13.2px; line-height: 1.4;">
<br /></div>
<div style="color: #666666; font-family: 'trebuchet ms', trebuchet, verdana, sans-serif; font-size: 13.2px; line-height: 1.4;">
<br /></div>
<div style="color: #666666; font-family: 'trebuchet ms', trebuchet, verdana, sans-serif; font-size: 13.2px; line-height: 1.4;">
<br /></div>
<div style="color: #666666; font-family: 'trebuchet ms', trebuchet, verdana, sans-serif; font-size: 13.2px; line-height: 1.4;">
<b>60-63; נובמבר שנת הלבשה תחתונה של בגיר סיעודי</b></div>
<div style="color: #666666; font-family: 'trebuchet ms', trebuchet, verdana, sans-serif; font-size: 13.2px; line-height: 1.4;">
<span style="color: black; font-family: "times"; font-size: small; line-height: normal;">3:10:30 –3:21:15 56–58 [pdf]</span><span style="color: #333333; font-family: sans-serif; font-size: 13px; line-height: 19.0469px;"> </span></div>
<div style="color: #666666; font-family: 'trebuchet ms', trebuchet, verdana, sans-serif; font-size: 13.2px; line-height: 1.4;">
<b><br /></b>בSUB -דורמיטורי B בפנימיה. ג'ים תרולטש שוכב חסר אונים חולה, הטלוויזיה פתוחה בלי קול, צליל נשיפות שאיפות המאייד/ואפוראייזר . שני שותפיו לחדר כבר עזבו למשחק ואימון בוקר. ג'ים רואה משחקי טניס מקצועיים מוקלטים של הUS OPEN. תרכובת האנטי היסטמין הדקסטרמורפאן חזקה. הוא מזיע ורועד הוא מרגיש כמו לאחר שהתעורר מסיוט הלילה הקבוע שלו שבו נוכחות נראית רק לו צצה בחדר, ישות שטנית, רוע מוחלט. מהסיוט הוא מתעורר מזיע ורועד, מעיר עם הפנס בחדר החשוך</div>
<div style="color: #666666; font-family: 'trebuchet ms', trebuchet, verdana, sans-serif; font-size: 13.2px; line-height: 1.4;">
<br /></div>
<div style="color: #666666; font-family: 'trebuchet ms', trebuchet, verdana, sans-serif; font-size: 13.2px; line-height: 1.4;">
הבהייה בהקיץ (מסופר בגוף 1) על סף סיפור/תיאור של חלום רע. המספר מתקשה להבחין בין המציאות כפי שהוא חווה אותה וסיוט שטמון עמוק בתוכו ורק עכשיו מתגלה לרגע. העלאה באוב של הלילה הראשון בפנימיה. לבד. לא הפחד התגלה אלא פני השטן שהתמזגו בפני המספר כשהוא האיר עליהן בפנס בלילה בעודו מתקשה להרדם. סיוט יום על סיוט לילה. [לא ברור אם מדובר בג'ים]</div>
<div style="color: #666666; font-family: 'trebuchet ms', trebuchet, verdana, sans-serif; font-size: 13.2px; line-height: 1.4;">
<br /></div>
<div style="color: #666666; font-family: 'trebuchet ms', trebuchet, verdana, sans-serif; font-size: 13.2px; line-height: 1.4;">
<b>65-63; AS OF שנת הלבשה תחתונה של בגיר סיעודי</b></div>
<div style="color: #666666; font-family: 'trebuchet ms', trebuchet, verdana, sans-serif; font-size: 13.2px; line-height: 1.4;">
<span style="color: black; font-family: "times"; font-size: small; line-height: normal;">3:28:50 –3:21:15 62–58 [pdf]</span><span style="color: #333333; font-family: sans-serif; font-size: 13px; line-height: 19.0469px;"> </span></div>
<div style="color: #666666; font-family: 'trebuchet ms', trebuchet, verdana, sans-serif; font-size: 13.2px; line-height: 1.4;">
<span style="color: #333333; font-family: sans-serif; font-size: 13px; line-height: 19.0469px;"><br /></span>
<span style="color: #333333; font-family: sans-serif; font-size: 13px; line-height: 19.0469px;">על ד’’ר ג׳יימס אינקדנצה, אביו של אורין, הל ומריו, שהתאבד בגיל 54. ג׳יימס היה טניסאי, בן של טניסאי ומורה לטניס, שמימן את לימודיו עם מלגות ונחשב אחד ממפתחי הפטנטים החשובים בנושא אופטיקה. לאחר שפרש מהאונברסיטה, הקים אקדמיה לטניס והתעסק בצילום סרטי אומנות עם איכות טכנית נדירה וסגנון דרמטי מודגש.</span></div>
<div style="color: #666666; font-family: 'trebuchet ms', trebuchet, verdana, sans-serif; font-size: 13.2px; line-height: 1.4;">
<br /></div>
<div style="color: #666666; font-family: 'trebuchet ms', trebuchet, verdana, sans-serif; font-size: 13.2px; line-height: 1.4;">
<br /></div>
<div style="color: #666666; font-family: 'trebuchet ms', trebuchet, verdana, sans-serif; font-size: 13.2px; line-height: 1.4;">
//מערכת היחסים בין מריו לגרהרד שטיט, מאמן ראשי וראש ענף האתלטיקה באנפילד. השניים מסתדרים מצויין. מריו הוא ההיפוך המשלים והמאזין. מריו הוא בעצם היחיד שזוכה לשמוע את התובנות שיש לגרהרד בעל המבטא ולרכב איתו על אופנוע הBMW. הפרק מתאר נסיעתם לאכול גלידה. אבא של מריו התעקש להביא את גרהרד כשהוא פתח את האקדמיה. מריו אוכל את אותו טעם וגרהרד מנסה חדשים כל הזמן//</div>
<div style="color: #666666; font-family: 'trebuchet ms', trebuchet, verdana, sans-serif; font-size: 13.2px; line-height: 1.4;">
<br /></div>
<div style="color: #666666; font-family: 'trebuchet ms', trebuchet, verdana, sans-serif; font-size: 13.2px; line-height: 1.4;">
<b>66-65; דנבר כו, 1 נובמבר </b><b>שנת הלבשה תחתונה של בגיר סיעודי</b></div>
<div style="color: #666666; font-family: 'trebuchet ms', trebuchet, verdana, sans-serif; font-size: 13.2px; line-height: 1.4;">
<span style="color: black; font-family: "times"; font-size: small; line-height: normal;">3:28:50 –3:331:10 62–64 [pdf]</span><span style="color: #333333; font-family: sans-serif; font-size: 13px; line-height: 19.0469px;"> </span></div>
<div style="color: #666666; font-family: 'trebuchet ms', trebuchet, verdana, sans-serif; font-size: 13.2px; line-height: 1.4;">
<span style="color: #333333; font-family: sans-serif; font-size: 13px; line-height: 19.0469px;"><br /></span>
ניתוח תנועותיו של אורין בפוטבול. הוא צועק "אני שונא את זה" בזמן ההתקלות. לא נתקלים בו הוא שמור, תפקידו לבעוט. הסגנון שלו יעיל, חסכוני ולא אקזוטי. הוא לא כוכב אלא פועל. הל מתלונן שמכריחים אותו להתראיין.</div>
<div style="color: #666666; font-family: 'trebuchet ms', trebuchet, verdana, sans-serif; font-size: 13.2px; line-height: 1.4;">
<br /></div>
<div style="color: #666666; font-family: 'trebuchet ms', trebuchet, verdana, sans-serif; font-size: 13.2px; line-height: 1.4;">
<br /></div>
<div style="color: #666666; font-family: 'trebuchet ms', trebuchet, verdana, sans-serif; font-size: 13.2px; line-height: 1.4;">
<b>66-68 0 (עגול יין יאנגי משהו)</b></div>
<div style="color: #666666; font-family: 'trebuchet ms', trebuchet, verdana, sans-serif; font-size: 13.2px; line-height: 1.4;">
<span style="color: black; font-family: "times"; font-size: small; line-height: normal;">3:38:40 –3:331:10 67–64 [pdf]</span><span style="color: #333333; font-family: sans-serif; font-size: 13px; line-height: 19.0469px;"> </span></div>
<span style="color: #666666; font-family: "trebuchet ms" , "trebuchet" , "verdana" , sans-serif; font-size: 13.2px; line-height: 1.4;"><span style="color: #333333; font-family: sans-serif;"><span style="font-size: 13px; line-height: 19.0469px;"><br /></span></span></span><span style="color: #666666; font-family: "trebuchet ms" , "trebuchet" , "verdana" , sans-serif;"><span style="font-size: 13.2px; line-height: 1.4;"> מייקל פומליס בשיחת אח בוגר, מפגין לפני החניכים הצעירים את הידע שלו בתרופות מהמדף לכאב. חכק מהילדים מתחילים להשתמש במשככים כבר בגיל 12. הל הופך למספר. מספר על נסיונו הראשון בבאנג עם בחורה באם ברידג׳יט שכל הבחורים היו אצלה.הל מספר</span></span><span style="color: #666666; font-family: "trebuchet ms" , "trebuchet" , "verdana" , sans-serif; font-size: 13.2px; line-height: 1.4;"> על חלום חוזר שהוא משחק טניס במגרש עמ המון קווים, הוא לא יודע לאן להכות סרב. אמו בקהל, הכל נורמאלי. הוא משחק ומודה שהחוויה משונה כשמדובר במשחק שהוא רק מרגיש אך לא רואה את היריב </span><br />
<div style="color: #666666; font-family: 'trebuchet ms', trebuchet, verdana, sans-serif; font-size: 13.2px; line-height: 1.4;">
<br /></div>
<div style="color: #666666; font-family: 'trebuchet ms', trebuchet, verdana, sans-serif; font-size: 13.2px; line-height: 1.4;">
<br /></div>
<div style="color: #666666; font-family: 'trebuchet ms', trebuchet, verdana, sans-serif; font-size: 13.2px; line-height: 1.4;">
<b>68-85 (עגול) </b><b>שנת הלבשה תחתונה של בגיר סיעודי</b></div>
<div style="color: #666666; font-family: 'trebuchet ms', trebuchet, verdana, sans-serif; font-size: 13.2px; line-height: 1.4;">
<div style="color: #666666; font-family: 'trebuchet ms', trebuchet, verdana, sans-serif; font-size: 13.2px; line-height: 1.4;">
<span style="color: black; font-family: "times"; font-size: small; line-height: normal;">3:38:40 –4:36:40 80–75 [pdf]</span><span style="color: #333333; font-family: sans-serif; font-size: 13px; line-height: 19.0469px;"> </span></div>
<span style="color: #666666; font-family: "trebuchet ms" , "trebuchet" , "verdana" , sans-serif; font-size: 13.2px; line-height: 1.4;"><span style="color: #333333; font-family: sans-serif;"><span style="font-size: 13px; line-height: 19.0469px;"><br /></span></span></span><span style="color: #666666; font-family: "trebuchet ms" , "trebuchet" , "verdana" , sans-serif;"><span style="font-size: 13.2px; line-height: 1.4;">שיחה בין קיית גומפרט ופסיכיאטר מתחיל. קיית לאחר נסיון התאבדות שכשל. היא בשמירה. השומר זז ונותן לשניים לנהל שיחה פרטית. קיית מספרת לו על ההתמכרות שלה. המספר חיצוני לשניהם וכל יודע. קייט לכאורה המנוסה בין השניים. לדוקטור, לעומת זאת יש אפשרות, בגלל סט השאלות המאוד מדוקדק שהוא חייב לשאול על פי הנוהל המתודלוגי להתבונן. הוא אכן מנסה להבין את המצוקה. קתרין מתקנת אותו היא לא ניסתה לפגוע בעצמה אלא ניסתה להרוג את עצמה כדי להיפטר מהדבר. מהו הדבר? חרדה הפושטת בה לאחר שהיא מפסיקה להשתמש בגראס. קיית אוהבת להשתמש בגראס. מתי שהוא היא בפראנויה שכולם ידעו שהיא מעשנת, היא במעגל סגור והיא נסגרת לחדרה. לאחר גמילה מתחילה החרדה. היא מבקשת ממנו שוק חשמלי. הדר' כותב בקשתה ומוסיף-מה הלאה </span></span><br />
<span style="color: #666666; font-family: "trebuchet ms" , "trebuchet" , "verdana" , sans-serif;"><span style="font-size: 13.2px; line-height: 1.4;">קייט גומפארט היא הגרסה הנשית של הבחור (אולי הל) שמחכה למריחואנה שתגיע, יש לה את כל הסימפטומים והנסיונות להיגמל בעצמה ממריחואנה.הרופא לא מתייחסים לזה בכלל</span></span></div>
<div style="color: #666666; font-family: 'trebuchet ms', trebuchet, verdana, sans-serif; font-size: 13.2px; line-height: 1.4;">
<br />
<span style="color: black; font-family: "times"; font-size: small; line-height: normal;">4:14:22 75 [pdf]</span><span style="color: #333333; font-family: sans-serif; font-size: 13px; line-height: 19.0469px;"> </span><br />
<span style="color: #333333; font-family: sans-serif; font-size: 13px; line-height: 19.0469px;">בשעה 01:25 שנת ה.ת.ב.ס מגיעה אשתו של הרופא (medical attache) ומוצאת את בעלה בוהה במסך, לא מגיב. מבע פניו מרוגש, שמח, היא מביטה לעבר המסך</span><br />
<span style="color: #333333; font-family: sans-serif; font-size: 13px; line-height: 19.0469px;"><br /></span>
<span style="color: #333333; font-family: sans-serif; font-size: 13px; line-height: 19.0469px;">לא קלטתי בקריאה1 משהו בסצנה הזאת. כאילו לא הבנתי שאלו הן הקורבנות הראשונים, כולל האשה, כי גם היא מביטה על המסך ונדבקת. בכל יתר הפעמים בהמשך יעידו חוקרים על ההדבקות בצפייה, זאת נדמה לי הפעם היחידה שהמספר מספר</span><br />
<span style="color: #333333; font-family: sans-serif; font-size: 13px; line-height: 19.0469px;"><br /></span>
<span style="color: #333333; font-family: sans-serif; font-size: 13px; line-height: 19.0469px;">4:15:15 <span style="color: black; font-family: "times"; font-size: small; line-height: normal;"> 76[pdf]</span></span>
<span style="color: #333333; font-family: sans-serif; font-size: 13px; line-height: 19.0469px;">על גרהרד שטיט (schtitt), מריו וטניס. אינקדנצה האב התעקש להביא את שטיט לבית הספר. יש אפיזודה שאני לא מבין והייתי רוצה לשאול בשיחה ( מהי התקרית מצערת riding crop עמ 76 שקרתה לשטיט ושבגללה פוטר ממש לפני שהגיע לאנפילד, גו הייתי מברר את המילה בגרמנית, שאין לי כוח להעתיק) משהו קשה לקריאה בפסקה בעיקר מערכת היחסים בין מריו לשטיט. מריו הוא היחידי ששטיט מדבר אליו. שטיט משמש עכשיו, כשהגיע לגיל 70 כעין פילוסוף. פרק תיאוריה על טניס ששטיט מדבר דווקא עם נער שלא מסוגל להחזיק כדור. לקרוא שוב ושוב, </span><br />
<span style="color: #333333; font-family: sans-serif; font-size: 13px; line-height: 19.0469px;">שטיט וג׳יימס אינקדנצה ראו טניס ככאוס שבו יש אינסוף אפשרויות פעולה ולא משחק מובנה ומוגדר כשחמט. שטיט כמובן יורה דבריו במבטא גרמני, מעשן סיגרים ומסלסל נקניקיות עשן.</span><br />
<span style="color: #333333; font-family: sans-serif; font-size: 13px; line-height: 19.0469px;"><br /></span>
<span style="color: #333333; font-family: sans-serif; font-size: 13px; line-height: 19.0469px;"><br /></span></div>
<div style="color: #666666; font-family: 'trebuchet ms', trebuchet, verdana, sans-serif; font-size: 13.2px; line-height: 1.4;">
<br /></div>
<div style="color: #666666; font-family: 'trebuchet ms', trebuchet, verdana, sans-serif; font-size: 13.2px; line-height: 1.4;">
<b>85-95 </b><b>שנת הלבשה תחתונה של בגיר סיעודי</b></div>
<div style="color: #666666; font-family: 'trebuchet ms', trebuchet, verdana, sans-serif; font-size: 13.2px; line-height: 1.4;">
<span style="color: black; font-family: "times"; font-size: small; line-height: normal;"><b style="color: #666666; font-family: 'trebuchet ms', trebuchet, verdana, sans-serif; font-size: 13.2px; line-height: 14.784px;">50:04:15</b> –4:36:40 80–80 [pdf]</span><span style="color: #333333; font-family: sans-serif; font-size: 13px; line-height: 19.0469px;"> </span><b><br /></b>טייני (זעיר) יווואל TINY EWELL, במונית בבוסטון, בדרכו ממוסד גמילה לבית החולים שבעיירה אנפילד. הדרך עוברת בין שכונות ילדותו של טייני. טייני נזכר גם בשותפו לחדר במוסד גמילה. המונית משולמת על ידי הביטוח. לא ידוע עדין מה הביא אותו למוסד גמילה ומדוע הוא נוסע לבית החולים. הנהג שואל אותו עם הוא חולה וטייני עונה שכנראה שכן<br />
<span style="color: black; font-family: times; font-size: small; line-height: normal;">4:44:540 mid 83</span><br />
{מצרף ששה וואלאסלוגרים כחברים, שניים מוורדפרס, שניים פייס ושניים בלוגר. ראש החוג מתעלם ממני, מן הסתם גמול לתלמיד מאחר. הוא יכול להרשות לעצמו, וואלאס שוק בעליה. הקיץ אבדוק את המצב החברתי בקצה הג’ויסי של המפה.<br />
עכשיו שמתי לב לשותפו של טייני שמשנה כל הזמן את עוצמת המאוורר/מזגן שני שכחתי יאללה ביי ממשיך לשמוע ממממ.... </div>
<div style="color: #666666; font-family: 'trebuchet ms', trebuchet, verdana, sans-serif; font-size: 13.2px; line-height: 1.4;">
4:44:50</div>
<div style="color: #666666; font-family: 'trebuchet ms', trebuchet, verdana, sans-serif; font-size: 13.2px; line-height: 1.4;">
אפריל 2 (שנת הבגיר). כל הכבודה הסעודית באה לראות מדוע הנספח לא הגיע. איפילו שני מטיפים נוצריים שנכנסו כי הדלת היתה פתוחה. לא ברור אם הגופה עדין שם. החדר מסריח. הם צופים בקלטת. אף לא אחד אומר מילה. גם הם נדבקים לקלטת. זה לא נאמר אלא מוב מאליו מהריח הכבד</div>
<div style="color: #666666; font-family: 'trebuchet ms', trebuchet, verdana, sans-serif; font-size: 13.2px; line-height: 1.4;">
<b><br /></b>30 אפריל- שנת הלבשה תחתונה של בגיר סיעודי</div>
<div style="color: #666666; font-family: 'trebuchet ms', trebuchet, verdana, sans-serif; font-size: 13.2px; line-height: 1.4;">
4:46:40</div>
<div style="color: #666666; font-family: 'trebuchet ms', trebuchet, verdana, sans-serif; font-size: 13.2px; line-height: 1.4;">
שיחה בין מאראתה ויו סטיפלי, שני סוכנים חשאיים מארגונים שונים לתיאום עמדות. מאראתה קנדי, סטיפלי מחופש לאישה. הפגישה בקומה גבוהה של בניין מגורים בבנייה המשקיף על פניקס. הם מכירים ממעקב אחר ארגון השחרור הקוויבקי. הם מדחליפים בין צרפתית לאנגלית. הצרפתית קוויבקית של סטיפלי טובה יותר מהאנגלית של מאראתה. סטיפלי (לא מאראתה כפי שכתבתי בקריאה1 מתלבט אם להשאיר ומשאיר כי היום זורם) חייב מידע שיקדם אותו בחקירת מות הרופא הסעודי ושאר הקורבנות. קלטת הוידאו נשלחה מפניקס. ישנה גם פרשה מצטלבת עם נספח קנדי שמת בעיצומו של השוד. השניים לא פוסלים קשר כיוון שלנספח הרפואי היה דרכון קנדי. סטיפלי חושד במחתרת לשחרור קוויבק אך מאראתה לא מגיב. מסופר על מאראתה שיש לו אשה במצב בעייתי והוא נחשב לסוכן כפול/משולש (לברר)</div>
<div style="color: #666666; font-family: 'trebuchet ms', trebuchet, verdana, sans-serif; font-size: 13.2px; line-height: 1.4;">
<br /></div>
<div style="color: #666666; font-family: 'trebuchet ms', trebuchet, verdana, sans-serif; font-size: 13.2px; line-height: 1.4;">
<b>95-109 </b><b>שנת הלבשה תחתונה של בגיר סיעודי</b></div>
<div style="color: #666666; font-family: 'trebuchet ms', trebuchet, verdana, sans-serif; font-size: 13.2px; line-height: 1.4;">
<b>50:04:15 – </b><b>הפרק מערב בין השיחה לסוכנים מארתה וסטיפלי על המגדל בטוסון אריזונה ושיחות בין הנערים בחדר ההלבשה. השיחות בחדר ההלבשה מתוארכות ב-3 בנובמבר אך לא מצוינת השנה. הנעריים עייפים אחרי עוד יום ארוך</b></div>
<div style="color: #666666; font-family: 'trebuchet ms', trebuchet, verdana, sans-serif; font-size: 13.2px; line-height: 1.4;">
<b>ציטוט לא ברור ממי '..רק להעלות על הדעת מה הם יושבים ומרגישים היא אומללות? או שמא רק מהתחושה להרגיש ?". השעה 4.40 אחה"צ. פאמוליס, האל וטרולטש מדברים על טוסטוי שהיה במבחן. . האל פוסק שהשאלה לא היתה על המיטוט מטולסטוי על על מבנה המשפט. שאכט שוכב על הספסל. אורטו סטטיס וג'ון ווין, השחקנים הטובים ביותר </b><b>בוהים באוויר. לקראת הבחינה בהסטוריה של עולם הבידור הם דנים בהבדל בין צפייה בברודקאסט TV וקלטות וידאו. הם מאוד טכניים. הנערים הצעירים מתגודדים סביב הבוגרים</b></div>
<div style="color: #666666; font-family: 'trebuchet ms', trebuchet, verdana, sans-serif; font-size: 13.2px; line-height: 1.4;">
<b>מאראתה וסטיפ יושבים על הספסל ומעשנים</b></div>
<div style="color: #666666; font-family: 'trebuchet ms', trebuchet, verdana, sans-serif; font-size: 13.2px; line-height: 1.4;">
<b>על שיטת החניכות בבית ספר בה לכל בוגר יש מספר חניכים צעירים בשכבת גיל צעירה. מוזכרים עוד כחמשה צעירים בגילאי 10-14. הנוהל נקרא BIG BUDY. הם דנים בנגזרות ובתחליפי המילה עייף/עייפות</b></div>
<div style="color: #666666; font-family: 'trebuchet ms', trebuchet, verdana, sans-serif; font-size: 13.2px; line-height: 1.4;">
<b>מאראתה וסטיפלי מנהלים דיון סמי-פילוסופי על המניע למשימה. סטיפלי מומחה בשיחות ונותן למאראתה שמביע עמדה מוסרנית להסתבך עם הטיעון שלו. הם נכנסים למילה FANATIC שמקורה במקדש. את מי אתה עובד שאתה מציית לפקודות? מאראתה טוען שהתאהבות (כמשל לסיבה ללא מסובב הגיוני) היא רגשית/סנטימנטלית, עבודה לאגו הפרטי הקטן</b></div>
<div style="color: #666666; font-family: 'trebuchet ms', trebuchet, verdana, sans-serif; font-size: 13.2px; line-height: 1.4;">
<b><br /></b><b>109-121 3 בנובמבר</b><b> </b><b>ש.ה.ב.ס</b></div>
<div style="color: #666666; font-family: 'trebuchet ms', trebuchet, verdana, sans-serif; font-size: 13.2px; line-height: 1.4;">
<b><br /></b><b>בחדר הצפייה במכללת הטניס יושבים חמישה תלמידים צופים בוידאו, מנתחים תנועות שחקנים ומשוחחים. הם מביטים על סטן סמית (הל הוא הביג באדי וחמשת הנערים שהוא חונך הם: קנט בלוט, ארלאסניאן, צ'ו, אינגרסול, וויין? ). הנערים שואלים מה פשר כל הסבל שהם עוברים, בשביל מה יש צורך בשיטת החינוך. הל מסביר להם שהכל בעצם העמדת פנים. דרך השיחה אפשר ללמוד שבעצם חוץ מווין ופמוליס אף לא אחד מהבוגרים זקוק למלגה, לכולם יש כסף במשפחה. אבא של בלוט אונקולוג, לסטייכ יש דודה עשירה, ווין יתחיל להיות מקצוען אך לא יגיע רחוק. הל מסטול לגמרי. בימים האחרונים הוא מתמסטל כל הזמן</b></div>
<div style="color: #666666; font-family: 'trebuchet ms', trebuchet, verdana, sans-serif; font-size: 13.2px; line-height: 1.4;">
<b>הנערים מנהלים את השיחה גם שהל לא מרוכז</b></div>
<div style="color: #666666; font-family: 'trebuchet ms', trebuchet, verdana, sans-serif; font-size: 13.2px; line-height: 1.4;">
<b>הם מסכמים שיש שלושה סוגי מתאמנים: 1- ההוא שבסדר כל עוד הוא בעקומת שיפור עד שהוא מגיע למישור. במישור הוא מתייאש כי הוא גאוותן מדי בשביל לחכות ולעבור את המצב. 2- האובססיבי. שמגיע למישור אין לו סבלנות והוא שורף עצמו מהמאמץ לצאת מהמישור בדרך כלל על ידי פגיעה גופנית. 3- </b><span style="font-family: "arial" , "lucida grande" , "raanana" , sans-serif; font-size: 16px;">complacent, השאנן שבע הרצון שמרוצה מהמישור שהוא הגיע לאחר שהתאמץ כל כך. הוא, הערמומי והמתוחכם ביותר מרגיש נוח במישור ולא רואה סיבה להתאמץ עד שלאט לאט הוא מתחיל להפסיד כי האחרים עוברים אותו. </span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="color: #666666; font-family: 'trebuchet ms', trebuchet, verdana, sans-serif; font-size: 13.2px; line-height: 1.4;">
<span lang="HE" style="font-family: "arial" , sans-serif;">בחדר ההקרנה </span><span dir="LTR">VR2</span><span dir="RTL"></span><span lang="HE" style="font-family: "arial" , sans-serif;"><span dir="RTL"></span>, האח הגדול הוא </span><span dir="LTR">M</span><span dir="RTL"></span><span lang="HE" style="font-family: "arial" , sans-serif;"><span dir="RTL"></span> פומליס והוא מרצה לחניכיו הצעירים שעכשיו אני יודע שנמצאים טוד פוסאלוויט, אוטיס פי. לורד בין השאר. פומליס מסביר להם שיש הגיון בשיטה, אולם למרות ובגלל הסקפטיות שלהם הם יאלצו להבין את ההגיון במהלך השהות. בחדר ההקרנה </span><span dir="LTR">VR3</span><span dir="RTL"></span><span lang="HE" style="font-family: "arial" , sans-serif;"><span dir="RTL"></span> טד שאכט, האח הגדול מסביר לקבוצה שלו איך משתמשים כראוי בחוט דנטאלי. בחדר </span><span dir="LTR">VR8</span><span dir="RTL"></span><span lang="HE" style="font-family: "arial" , sans-serif;"><span dir="RTL"></span> מרצה לדעתי טרולטיש, לא ברור אם הוא משתמש בואפורייזר מרצה על חשיבות האמון והטבעת תנועות בלוח האם של הגוף. בחדר אחר יש שאלות ותשובות. הפרק מכסה את נוהלי האח הגדול שקיימים במוסד. יש שאלה בחדר </span><span dir="LTR">VR</span><span dir="RTL"></span><span lang="HE" style="font-family: "arial" , sans-serif;"><span dir="RTL"></span>8 מה קורה אם צריך לחרבן, אם יש שלשול כבד. שטרוק הוא האח הגדול שם. הוא בעניין של לעצור לגמרי את החרבון ולהתמכר לתחושת הכאב והלחץ הנלווים במהלך המשחק. מחוץ למשחק הוא בעד שחרור מלא ורציף.</span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="color: #666666; font-family: 'trebuchet ms', trebuchet, verdana, sans-serif; font-size: 13.2px; line-height: 1.4;">
<span lang="HE" style="font-family: "arial" , sans-serif;"><br /></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="color: #666666; font-family: 'trebuchet ms', trebuchet, verdana, sans-serif; font-size: 13.2px; line-height: 1.4;">
<span lang="HE" style="font-family: "arial" , sans-serif;"> <b>121-126הכי קרוב לנסיון רומנטי של מאריו אינקדנצה עד עתה.</b></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="color: #666666; font-family: 'trebuchet ms', trebuchet, verdana, sans-serif; font-size: 13.2px; line-height: 1.4;">
<span lang="HE" style="font-family: "arial" , sans-serif;"><br /></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="color: #666666; font-family: 'trebuchet ms', trebuchet, verdana, sans-serif; font-size: 13.2px; line-height: 1.4;">
<span lang="HE" style="font-family: "arial" , sans-serif;"> הל הזמין את מריו לטיול. השעה היתה שבע בערב והם נכנסו לחורש הסמוך לבית ספר. הל רק נזקק לתירוץ להעלם מהבית ספר והשתמש במריו. הל נעלם למריו ומריו נשאר לבד. לפתע הגיחה בהיסטריה מיליסנט קנט בת ה-16, מקום ראשון לבנות בגילה. שוקלת הרבה אך זריזה מאוד יחסית לגופה. מיליסנט ראתה טרייפוד עומד איפשהו ביער והיא לא מצליחה לשחזר איפה הטרייפוד. מיליסנט מפוחדת מחזיונות ותעתועים ב\יער. היא מוצאת במריו, שנבוך לגמרי מכל הסיטואציה, חבר. היא מספרת למריו שהיא עזבה את ביתה אחרי שגילתה שאבא שלה לובש שמלות שלה. מיליסנט תוחבת את ידו של מריו לתוך גופו וגופה. מריו מתחיל לצחוק בקול רם ואז האל ששב מהסיור הקצר שלו לבד מוצא אותם יחד בחשיכה. הם מוצאים את הטריי פוד.</span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="color: #666666; font-family: 'trebuchet ms', trebuchet, verdana, sans-serif; font-size: 13.2px; line-height: 1.4;">
<span lang="HE" style="font-family: "arial" , sans-serif;"><br /></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="color: #666666; font-family: 'trebuchet ms', trebuchet, verdana, sans-serif; font-size: 13.2px; line-height: 1.4;">
<span lang="HE" style="font-family: "arial" , sans-serif;"><b>126- 30 אפריל שנת הבגיר הסיעודי</b></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="color: #666666; font-family: 'trebuchet ms', trebuchet, verdana, sans-serif; font-size: 13.2px; line-height: 1.4;">
<span lang="HE" style="font-family: "arial" , sans-serif;"><b><br /></b></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="color: #666666; font-family: 'trebuchet ms', trebuchet, verdana, sans-serif; font-size: 13.2px; line-height: 1.4;">
<span lang="HE" style="font-family: "arial" , sans-serif;">ההמשך דיון בין סטיפילי למאראתה על פשר הסרט המוזר שהרג את הנספח הרפואי בבוסטון.127- 30 אפריל- שנת הבגיר הסיעודי [יש רק משפט אחד] תרגום: מספר פעמים כינה סטיפלי את ארה"ב באוזני מראתה "ארץ הקירות שלך"</span><span dir="LTR">YOUR WALLED NATION </span><span dir="RTL"></span><span lang="HE" style="font-family: "arial" , sans-serif;"><span dir="RTL"></span> או '</span><span dir="LTR">YOUR MURATED NATION</span><span dir="RTL"></span><span lang="HE" style="font-family: "arial" , sans-serif;"><span dir="RTL"></span>.<o:p></o:p></span></div>
<div style="color: #666666; font-family: 'trebuchet ms', trebuchet, verdana, sans-serif; font-size: 13.2px; line-height: 1.4;">
<br /></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="color: #666666; font-family: 'trebuchet ms', trebuchet, verdana, sans-serif; font-size: 13.2px; line-height: 1.4;">
<span lang="HE" style="font-family: "arial" , sans-serif;"><br /></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="color: #666666; font-family: 'trebuchet ms', trebuchet, verdana, sans-serif; font-size: 13.2px; line-height: 1.4;">
<span lang="HE" style="font-family: "arial" , sans-serif;"><b>127</b> סמן עיגול<b> יינג יאנגי</b>----></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="color: #666666; font-family: 'trebuchet ms', trebuchet, verdana, sans-serif; font-size: 13.2px; line-height: 1.4;">
<span lang="HE" style="font-family: "arial" , sans-serif;">לייל, גורו משומן יושב בישיבת לוטוס בחדר הרמת המשקולות באקדמיה. הוא מריח את זיעת הצעירים. הוא חידה לכל הצעירים שלא מבינים מה הוא עושה שם. אם תניח לו ללקק את זיעתך הוא יעניק לך בתמורה חוכמת גוף . הלשון שלו מחוספסת כמו חתלתול.</span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="color: #666666; font-family: 'trebuchet ms', trebuchet, verdana, sans-serif; font-size: 13.2px; line-height: 1.4;">
<span lang="HE" style="font-family: "arial" , sans-serif;"><b>135-128</b>- </span><span style="font-family: "arial" , sans-serif;"><u>פסקה חדשה</u> </span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="color: #666666; font-family: 'trebuchet ms', trebuchet, verdana, sans-serif; font-size: 13.2px; line-height: 1.4;">
<span lang="HE" style="font-family: "arial" , sans-serif;">עלילות יורסטרולי,</span><span dir="LTR">C </span><span dir="RTL"></span><span lang="HE" style="font-family: "arial" , sans-serif;"><span dir="RTL"></span> טוני העני במרדף הבלתי נפסק אחרי הסם. שלשה באמס מכורים לחומר לא ברור אם זה הרואין או תחליף הרואין, בכל מקרה הם לא בררנים לחומר ממסטל כל דבר הולך. העלילה מתוארת מזווית הראיה של יורסטרולי. לא ברור אם הסיפור מתוארך לזמן הכריסמס. בסיפור הם גונבים ארנק לאשה שיש לה קוצב לב בארנק ולכן היא מתה. להם יש 400 דולר. הם הולכים לרופא בצינהטאון, ד"ר וו שנותן להם בכוונה חומר שהורג אחד משלושתם לאחר שהם עשו משהו נגדו כמה שבועות קודם. </span><br />
<span lang="HE" style="font-family: "arial" , sans-serif;"><br /></span><span lang="HE" style="font-family: "arial" , sans-serif;"><b>135 3 נובמבר ש.ב.ס</b></span><br />
<span lang="HE" style="font-family: "arial" , sans-serif;"><b><br /></b></span><span style="font-family: "arial" , sans-serif;">הל משוחח בטלפון עם אורין מיד לאחר שהוא מתמסטל במקלט. הל מעריך ש-60% ממה שהוא מדבר עם אורין הם שקרים, אבל לא מדמיין שאחיו משקר לו. לאודין חם רע ומשעמם איפה שהוא נמצא (נדמה לי בטוסון), אורין שואל את הל אם הוא יודע משהו על הSEPARATISTS מקנדה (אורין בכלל לא ידע שיש תופעה כזאת בארצות אחרות)</span><br />
<span style="font-family: "arial" , sans-serif;">137- פסקה חדשה</span><br />
<span style="font-family: "arial" , sans-serif;">מייסדו של בית אנט, מרכז גמילה מסמים ואלכוהול מת בגיל 68. המקום נוסד ומומן על ידי פושע שבעצמו הצליח להגמל מהטיפה המרה ובלי לזנוח את עולם הפשע בבוסטון ,נאמן לחלוטין לכללי AAA המוסד בפרברי בוסטון שיגשג בזכות התרומות של ברון הפשע המקומי שגייס נגמלים טריים לעבודות של ארגונו.</span><br />
<span style="font-family: "arial" , sans-serif;"><br /></span><span style="font-family: "arial" , sans-serif;"><b>138 מתוך תכתובת אלקטרונית פנימית -</b></span><span style="color: #222222; font-family: "arial" , sans-serif; font-size: 13px;"> </span><span style="color: #222222; font-family: "arial" , sans-serif;"><b>מתוך שרשור דואר אלקטרוני במערכת פנימית. מיזכר מספר -----</b><span style="font-size: xx-small;">,</span><b> מרכז תיאומי תביעות, חברת ביטוח חוות ארצי, בלומינגטון אילינוי, 26 יוני שנת מוצרי החלב מאדמות לב אמריקה</b></span><span style="color: #222222; font-family: "arial" , sans-serif; line-height: 16.5pt;"><b> </b></span><br />
<div style="color: #222222; direction: rtl; font-family: arial, sans-serif; font-size: 13px;">
<span style="line-height: 16.5pt;"> - מכתב של תובע המגולל את מהלך פציעתו. לפציעתו יש מימד קומי כתאטרון סלאפסטיק . בדקדקנות יבשה מסופר כיצד הוטח התובע למעלה ונחת חזרה על הקרקע מספר פעמים. עצם העובדה שהוא עדין חי כשלעצמה מעוררת גיחוך</span></div>
<div>
<span style="line-height: 16.5pt;"><br /></span></div>
<span style="font-family: "arial" , sans-serif;"><b><br /></b></span><span style="font-family: "arial" , sans-serif;"><b>140 </b></span><span style="color: #222222; font-family: "arial" , sans-serif; line-height: 16.5pt;"><b>הנסיון הרחב הראשון של הל אינקדנצה להעיר על אניסינג משהו רימוטלי פילמיק, הוגש כעבודהבכיתה השביעית למר אוגיילבי ״מבוא לתעשיית הבידור״ 2 terms, חובה, אנפילד האקדמיה לטניס 21 לפברואר .....וגו׳</b></span><span style="color: #222222; font-family: "arial" , sans-serif; font-size: 13px; line-height: 16.5pt;"> </span><br />
<div style="color: #222222; direction: rtl; font-family: arial, sans-serif; font-size: 13px;">
<span style="line-height: 16.5pt;">- ניתוח ההבדלים בין סטיב מקגארט מהוואי 5:0 וקפטין פרנק פורילו מהיל סטריט בלוז בראי התקופות </span></div>
<div style="color: #222222; direction: rtl; font-family: arial, sans-serif; font-size: 13px;">
</div>
<span style="font-family: "arial" , sans-serif;"><b>142 </b></span><span style="color: #222222; font-family: "arial" , sans-serif; line-height: 16.5pt;"><b>המאמר היחיד של only putative עצומת המימדים electrolysis-rashed ׳עיתונאית׳ ׳הלן׳ סטיפלי שפורסם לפני שהחלה לprofile על שחקן ה punter של הפניקס קרדינלס אורין j אינקדנצה וגו׳</b></span><br />
<div>
<div style="color: #222222; direction: rtl; font-family: arial, sans-serif; font-size: 13px;">
<span style="line-height: 16.5pt;">על האשה שנשדדה בבוסטון שלבה המלאכותי היה בארנק שנחטף על ידי פושעים מפרקים קודמים </span></div>
</div>
<div>
<span style="line-height: 16.5pt;"><br /></span></div>
<span style="font-family: "arial" , sans-serif;"><b><br /></b></span><span style="font-family: "arial" , sans-serif;"><b>144 </b></span><span style="color: #222222; font-family: "arial" , sans-serif; line-height: 16.5pt;"><b>רישום tally אלפהביתי של חסידי ההפרדה/קבוצותאנטי o.n.a.n שההתנגדות שלהם לinterdependance /reconfiguration וגו׳</b></span><br />
<div>
<span style="color: #222222; font-family: "arial" , sans-serif; font-size: 13px; line-height: 16.5pt;"><br /></span></div>
<span style="font-family: "arial" , sans-serif;"><b><br /></b></span><span style="font-family: "arial" , sans-serif;"><b>144 </b></span><span style="color: #222222; font-family: "arial" , sans-serif;"><b>מדוע -אם כבר בימים הראשונים של תקשורת המחשבים וגו׳</b></span><br />
<div style="color: #222222; direction: rtl; font-family: arial, sans-serif; font-size: 13px;">
<br /></div>
<div style="color: #222222; direction: rtl; font-family: arial, sans-serif; font-size: 13px;">
- מדוע טלפון שיחות וידאו מעולם לא הפך לפופלארי למרות כל ההשקעות הכספיות והטכנולוגיות ברעיון ובבצוע</div>
<div>
<br /></div>
<span style="font-family: "arial" , sans-serif;"><b>151 (עיגולון )</b></span></div>
</div>
</div>
</div>
</div>
</div>
</div>
</div>
</div>
Vardhan lezuzhttp://www.blogger.com/profile/02395844158137568798noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-6956082297210045107.post-75618609829805201332015-11-07T08:52:00.001-08:002015-11-07T08:52:33.894-08:00קריאה שנייה - התחלה - <div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">
<br />
<br />
3- 17 שנת הגלאד</div>
Vardhan lezuzhttp://www.blogger.com/profile/02395844158137568798noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-6956082297210045107.post-32231078454587290332015-03-30T06:36:00.002-07:002015-11-07T09:00:15.247-08:00קריאה 851 - 981 (סוף)<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">
<span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;"><b><br /></b></span>
<span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;"><b>851 - 981 20 בנובמבר שנת הבגיר הסיעודי GAUDEAMUS IGITUR</b></span><br />
<span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;"><b><br /></b></span>
<span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;">[ </span><br />
<span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;">De Brevitate Vitae" (Latin: "On the Shortness of Life"), more commonly known as "Gaudeamus Igitur" ("So Let Us Rejoice") or just "Gaudeamus", is a popular academic commercium song in many Western countries, mainly sung or performed at university graduation ceremonies. Despite its use as a formal graduation hymn, it is a jocular, light-hearted composition that pokes fun at university life. The song is thought to originate in a Latin manuscript from 1287. It is in the tradition of carpe diem ("seize the day") with its exhortations to enjoy life. It was known as a beer-drinking song in many ancient universities and is the official song of many schools, colleges, universities, institutions, student societies </span><br />
<span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;">and is the official anthem of the International University Sports </span><br />
<span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;">[</span><br />
<span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;"><br /></span>
<span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;">- 854 מסופר בגוף ראשון, הל משחזר את בוקר "יום תלות-הדדית" אחד מהבקרים הבודדים שבהם התלמידים משוחררים מתרגול. בכל זאת הל קם בחמש בבוקר מהמחבוא שאליו הוא נמלט כדי להקל על סערת רגשותיו. לצידו ישן מריו שכמובן ידע איפה למצוא את הל. יותר מאוחר אמור להתקיים טורניר בינ"ל, תצוגהעבור תורמים לאקדמיית הטניס, שמארגן הבית ספר. מזג האוויר גרוע ויכול להיות שהטורניר התבטל. בינתיים עוד לא הגיעו השחקנים מקנדה (אלו שהיו במכונית שנחטפה על ידי רמי והוחלפו באנשים שלו). הל מרחיב על מהלך הטורניר המיועד, על פמוליס שנעלם והמזכירה האוטומאטית שאותה הוא ומריו מנתקים מהטלפון ובונים איזה סיפור מופרך מתורגם מהבזקי הנורה שלה</span><br />
<span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;"><br /></span>
<span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;">854 - 864 ג'ואל מבקרת את גייטלי. גייטלי מאוהב בה יותר ויותר. הוא מתחיל לקלוט את מצבו הגופני ומזהה את הצינוריות שיוצאות מפניו וגורמות לו לחוסר תחושה. הוא מתקשר עם ג'ואל בעזרת סימוני נשימות ויודע שהיא קולטת אותו. האהבה שמלבלבת בין שניהם הרבה בזכות אי יכולתם לתקשר מילולית, עוקפת את פצעי עברם.</span><br />
<span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;"><br /></span>
<span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;">865 – 876 הל מספר בגוף ראשון. הל יוצא ממחבואו בארבע בבוקר ונתקל בסטייצ׳ שראשו צמוד לחלון, מביט על השלג. הם מדברים על המזג אוויר, הטורניר שאמור להתחיל אם הקנדים לא יתקעו בסערה. להל מתברר שסטייצ׳ דבוק במצחו לחלון מספר שעות, מתבייש לקרוא לעזרה. הוא לא ממצליח להפריד והוא, לאחר אמעוררים התלמידים נגניחות הכאב</span><br />
<span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;"><br /></span>
<span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;"><br /></span>
<span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;">876 – 883 מתוך תמליל פגישה (שנדחתה בגלל מזג האוויר) בין רודני טיין האב- יועץ לבית הלבן וראש המחלקה לשרותים לא מפורטים, מורין הולי- אחראית בידור ילדים באינטרלייס, קרל בסטר יי - אחראי שיווק של אמצעי קליטה, הבן של טיין- עוזר במחלקה לשרותים לא מפורטים ותום וילס- פרסומאי. הפגישה עוסקת בהשלכות של הקלטת המפוברקת. כיצד להזהיר בלי ליצור פאניקה. הקבוצה בוחנת מספר אפשרויות פעולה. שילוב של אגרסיביות ותחכום</span><br />
<span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;"><br /></span>
<span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;">883 - 896 רופא פקיסטאני חייכני מנסה לשכנע את גייטלי לקחת תרופות שיכוך כאבים, מזהיר אותו (ואת הקרוקודייל שבא לביקור ויושב לצידו) מעליית הכאבים בשלב הזה של ההחלמה. הוא מנסה לשכנע אותו בסוגי משככים. כול משכך מכיל חומר אחד לפחות שגייטלי, בשלב מסוים בחייו היה מכור אליו. דמרול, החומר האחרון שהוא ממליץ (לפני שגייטלי בלית ברירה לופת אותו כדי להשתיקו, מפלט מהכאב שמתגבר ומייאושו, שהוא לא יוכל להחזיק מעמד וייעטר להמלצה) מזכיר לו את החומר שהוא לקח בתקופה שהוא שימש כעוזר לשני רמאים מתוחכמים מכורים כמובן. ההשפעה של הסמים על גייטלי היתה הפוכה משלהם. גייטלי היה הופך מבחור צוהל לזומבי מכונס בכורסא</span><br />
<span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;"><br /></span>
<span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;">896 - 902 הל חוזר דרך המסדרון לחדרו לבדוק הודעות מאורין, מה מצב הלשון של סטיץ' וה קורה עם מריו שעדין ישן במקום שהל התחבא. הוא נשכב על השטיח בחדר הצפייה ללא תזוזה, מתעלם חניכי האקדמיה שבאים לשאול שאלות (האם מה שקורה בחוץ נחשב לסערה) ונותן למחשבותיו להציף אותו. הוא מבין שבבחירה בין ספורט לסמים הוא יהיה חייב לבחור בסמים הוא משחזר את מערכת היחסים וההיסטוריה הבעיתית של משפחתו עם אלכוהול. סבתא שלו מצד אמא נפטרה בגיל צעיר ואביה השיכור הביא כתחליף בחורה גמדה עם תינוק (צ'רלס, מנהל הבית ספר). חלק מהחריגות הגופנית של המשפחה, הגובה, הבעיות עם השיניים, הדיכאון והנטייה להתמכר (הוא הרי בטוח שהוא מכור, שזה יהיה נכון רק בעתיד, עדין לא עכשיו) נובעות מההיסטוריה הגנטית הבעיתית של המשפחההוא בפעם הראשונה מבין שאחרי כל השנים שבהם התאמן וחיזק עצמו ותנועתו אנכית הוא הכי חזק כשהוא שוכב פרקדן. [עוד דמי- פרק נהדר אני מפטיר לתמתמ כשאני יוצא מחדר השינה]</span><br />
<span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;"><br /></span>
<span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;">902 -906 הפרק משרטט את ההידרדרות של גייטלי מהבטחה גדולה בפוטבול בילדותו לכשלון בתיכון ובחיים. פוטובול היה הדבר שהכי עניין את גייטלי והיה לו גודל גוף, הרצון ללא האלימות הסתמית והמהירות. הדבר הבולט שהיה לו הוא ראש עצום שיכל לספוג כל מכה ולשבור כל דבר. הוא היה אגדה בבית ספר היסודי. הבעיות התחילו בתיכון. מחד- קושי עצום בלימודים ומאידך היכרות עם אלכוהול וסמים. הההיכרות עם האלכוהול התחילה כשהוא וחבריו פותו לגזען לבן שתמורת תשומת לב היה משכר אותם בוודקה ובמיץ תפוזים ומשמיע להם תיאוריית עליונות הגזע (יומני טרנר) ומזימת שליטה ציונית על העולם. שם גם הוא הכיר חבר, טרנט קייט, ילד גאון שידע לזקק מרכיבים כימיים מכל מיני מוצרים וליצר כל מיני תחליפי סמים הרסניים (מתאקולוד) שהיו ממוטטים על המדרכה (מתנגש במדרכות היה הביטוי). עד השביעית הוא הצלליח לשמור על העמדת פנים, להתאמן במהלך היום ולקחת סמים רק מהערב. הבעיה היתה שהוא לא יכל להתרכז והועף זמנית ממבית ספר. ללא מסגרת הוא התדרדר לגמרי וכשהוא חזר לשנה האחרונה הוא היה מכור לכל מיני כדורים ואיבד כושר לגמרי. לא היה לו סיכוי לקבל מלגה ואז אמא שלו נלקחה לבית חולים ובעצם כבר לא היה לו כלום בעולם כנקודת מיקוד ונקודת יחוס מלבד שימוש בסמים</span><br />
<span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;"><br /></span>
<span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;">906 -911 הל שוכב על השטיח כשלחדר נכנס פמוליס ומתחיל לדבר איתו (פאמוליס, כמאריו, לעולם לא מוטרד שהל יחשוב רע עליו). הל נזכר בסרט האחרון שעשה אבא שלו "גברים יפים בחדרים פקחים" והבלאג שעשה סי.טי בהלוויה של האב(לא מפורט מה היה). פאמוליס מנסה לגרור את הל לשיחה לגבי הדברים שצריך לעשות כדי לצאת מהברוך של בדיקת השתן. לראשונה בחיין הל מרגיש משועמם מפאמוליס..פריר מפריע להם לשיחה ושואל למה יש שארית בשר על החלון. פאמוליס לא אוהב שמפריעים לו. הל מסביר לפריר מה קרה לסטיץ'. פאמוליס והל מנהלים שיחה מאוד אירונית בינם, עוקפים את הדבר עצמו ומדברים על עצם השיחה שלהם (כמה פעמים דחקתי בך לדבר איתי בפרטיות שואל פאמוליס. התשובה היא לעיתים נדירות או לא בכלל. הל עונה שבטוח לא בימים האחרונים, מרמז לפאמוליס שמה שקורה איתו בימים האחרונים הוא הכי חשוב. הל מבקש מפאמוליס שיכניס את אחת מהקלטות, הקלטת של גברים יפים בחדרים פקחים" או "תינוקות של דיקטטורים" או "התכה טבעתית הוא חברי" ויכוון אותה לחמש דקות האחרונות. פאמוליס לא מצליח להבין מה השמות ועל מה הסרטים. הוא בוחר בקלטת תיעוד מההלוייה. הל מספר לפאמוליס מה קרה לסי. טי בהלוויה. שחף היכה בו בכתף וכשהוא פער את פיו חפץ כלול גוף ( האם הציפור?) עף לו לפה הפעור והוא נחנק. האמא של הל צחקה הכי חזק מכול האנשים ואחרי זה הוא בוחר מהסרט "נופפו להת' לבירוקראט". בסרט, הכוכב האהוב על הימסלף' עומד לפני כיתה מקריא בקול מונטוני ובוכה בחרש. אף לא אחד מהתלמידים מתרגש מבכיו או שבכלל מאזין לו. הביקורת על סרטי הימסלף היתה שהעובדה שתמיד הקהל בסרטיו משועמם, מטומטם וללא מבין כלום ממה שקורה היא השלכה קלאסית פוגמת ברצינות המסר.</span><br />
<span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;"><br /></span>
<span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;"> 911 -916 התדרדרותו של גייטלי לפשע היתה הדרגתית. מגיל 18 (סיום הבית ספר ואי ניסיון הצטרפות לקולג' ויתור על הכדורגל-הדבר היחידי שעניין אותו בחייו) עד 23 הוא עבד יחד עם בחור בשם פאקלמן כגובי חובות/מאיימים למנהל הימורים בשם וויטי סורקין. קהל לקוחותיו של וויטי היא נאמן וקבוע ועל פי רוב לא היה צריך אלימות רק תזכורת ובמקרה של פשיטת רגל להזכיר לפושט שקודם ישלם לוויטי סורקין ואחרי זה לשאר הנושים. העסק היה משפחתי למרות התדמית. לוויטי סורקין היתה מיגרנה חריפה והוא הרבה פעמים היה בטיפול ובבידוד. העסק התנהל למישרין. בדרך כלל מי שאיים ומכה ראשון היה פאקלמן, הוא גם היה אכזר ולכן מפחיד. גייטלי היה נכנס לתמונה בסוף . קשה היה לעצור את גייטלי משעה שנכנס לאלימות. ואז חזר לסיפור טרנט קייט שסולק ממפעל הכימיה שבו עבד. קייט התחיל לייצר לפאקלמן ופאקלמן הכיר לו את דילהאודיד, משכך כאבים ממשפחת האופיאטים.. קייט ופאקלמן התחילו לעקוץ אנשים בחוזי דירות. גייטטלי שימש רק כפרונט,כשהיה צריך להשכיר או לשכור דירה. מחדרו בבית החולים, מוצף כאב, גייטלי רואה בטלוויזיה כתבה על אורין, הפונטר המעולה של מיאמי. משהו בסיפור המדהים של הבחור שלא נגע בפוטבול אלא רק בסוף התיכום הוא מראה הפוכה לגייטלי</span><br />
<span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;"><br /></span>
<span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;">916 פאמוליס מחביא או מוציא משהו שהחביא מאחורי פאנלים בתקרה. הוא מאוד קפדן ומדויק, מלחזיק בשיניו פנס ועובד </span><br />
<span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;"><br /></span>
<span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;">916 -934 שיתוף הפעולה בין קייט, פאקלמן וגייטלי עובד כה טוב שגייטלי לא יודע בכלל שפאקלמן גונב מוויטי סורקין. דווקא טעות גדולה שעושה המזכירה של וויטי סורקין בזמן שהוא נמצא בבית חולים היא שגורמת לפאקלמן להיתפס. בנו של אחד מהרופאים של סורקין, מהמר כרוני קטן שפאקלמן מנהל איתו חשבונאות כפולה, מבצע הימור על תוצאת משחק . המזכירה טועה בהימור ובסכום כך שיוצא, שעם תום המשחק המהר לכאורה זכה במאה אלף דולר למרות שהמהמר לא יודע שהרוויח וחושב שהפסיד. פאקלמן מודע לסיפור ולוקח את הכסף לעצמו. אחר כך במקום לברוח הוא פשוט רוכש גבעה של דילהאודיד ומתחיל להזריק לעצמו. גייטלי מצטרף אליו כי זאת הדרך היחידה שנשארה לו פתוחה לנסות לשמור על פאקלמן משטויות. כמובן שזה בלתי אפשרי. ככול שהם יותר גומרים לעצמם את המוח ואת הגוף כל מה שפאקלמן אומר הוא "זה שקר אחד גדול" הוא אומר את המשפט בתגובה להכול. תחילה הם עוד מכניסים אמ אנד אמים וחטיפים אך לאט לאט הם לא מסוגלים לזוז לשום מקום. ברגע שנדמה להם שהשפעת הסם יורדת, נגמר הלהט הם מזריקים שוב. גייטלי והוא משתינים בשכיבה מרוב שהם לא מסוגלים לקום. הם נמצאים בדירת פאר שהם מבצעים בה עוקץ. יחד איתם מתגוררת חברה של גייטלי (מכורה לאלכוהול ושתיה עד שנופלת בפאבים. גברים מחולקים אצלה לשניים: אלו שמנצלים את שכרותה והג'נטלמנים כמו גייטלי שבהם היא ישר מתאהבת. לעומת התנהגותה חסרת המעצורים עם שתייה, בסקס היא לגמרי פאסיבית בסקס. היא חיה בסוג של עולם כפול, שבו היא גברת דרומית מפנקת ואלגנטית שמתחילה לשתות מהבוקר . בשלב מסוים אחרי שהיא חוזרת מהעבודה ורוצה להכנס לדירה הם לא מסוגלים לקום ולפתוח לה את הדלת. כשטרנט קייט בא לקחת ציוד מהדירה ונעלם במהירות, גייטלי יודע שסורקין עלה על השטות של פנקלמן ויש עליו גזר דין.. בבית החולים גייטלי מגלה את החרדה התמידית זאתי שתמיד היתה אצלו עוד מינקות. לחרדה יש לבוש פיסי. הוא נזכר בחתול שאביו החורג הכנסי למרסק הזבל</span><br />
<span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;"><br /></span>
<span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;">934 אשה מאוד גבוה אוחזת במרפקה של ג'ואל ואמרת לה שהיא בסכנה גדולה מאוד. ג'ואל שואלת- משהו חדש? </span><br />
<span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;"><br /></span>
<span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;"><br /></span>
<span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;">934 -938 פאקלמן וגייטלי לא מפסיקים להזריק ולצלול. גייטלי, לעומת פאקלמן בדרך כלל לא עושה הילולולת סמים מתחרע עד הסוף אבל פאקלמן לוקח אותו איתו. גייטי, בגלל פעמון האינטרקום שלא מפסיק לצלצל מצליח לקום לכיוון המטב ונופל על השיש.</span><br />
<span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;"><br /></span>
<span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;"><br /></span>
<span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;">938 -941 ראיון עם ג'ואל על הימסף', סרטיו, דרך עבודתו ומערכת יחסיו עם העולם. יש רק את התשובות שלה לא את השאלות. כמו ג'אופארדי, את השאלות צריך להסיק.</span><br />
<span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;"><br /></span>
<span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;"><br /></span>
<span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;">941 - 958 מקריות מבחילה גורמת לכך ש</span><span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;">בחדרם המשותף של מריו והל, </span><span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;">מריו וקייל דמפסי קוייל גם צופים בסרטים של הימסלף. . הסרט שהם צופים בו היתה מלודרמה בשם "שותף לדבר עבירה" עם קוסגרוב וואט, שחקן שמעולם לא השתתף אחר כך בעוד פרויקט. מריו טוען שהל נראה עצוב. הל מתקשה להכחיש. מריו מספר את החדשות על אורתו סטיץ', מסתבר שאחרי שהתנתק מהחלון הוא עטף את ראשו בנייר ועכשיו הניר נדבק לו לבשר. מריו מספר להל מה שקייל דמפסי קול ראה (ומתבייש לספר) ששוב הוזזה המיטה בחדר של קוייל (יכול להיות שמדובר בחדר ששם מסתיר פאמוליס את הסחורה). קוסגרוב וואט משחק גבר הומו זקן שפוגש נער בלונדי עני ויפה תואר בתחנת אוטובוס ומזמין אותו לביתו. בבית, מבקש הנער מהזקן להשתמש בקונדום והזקן נעלב. הזקן מכין עונש/מלכודת לנער ושם בקונדום סכיו גילוח, כך שמהר מאוד עם תחילת הזיון, החדירה של הזקן הופכת להיות מסע נקמה ושפיכת דם (מריו טוען שהל מתקשה להזדהות עם הרגשות וכשחושבים כמה רגשות יש בסיפור של הסכין בתחת ועדין לא פותחים בתי קפה כמוהו) בכל אופן, הזקן מתעלל בנער. בסוף הנער, שמסתבר שהוא חולה איידס אנוש מתחיל לבכות, לא מכאב אלא בגלל שהזקן הפך אותו לרוצח בעל כורחו, והזקן ימות מאיידס (947)</span><br />
<span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;"><br /></span>
<span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;">יש מצב שלא הולך לכתוב על זה, למה? אין לי מושג בטח דכדוכי</span><br />
<span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;"><br /></span>
<span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;">958 </span><br />
<span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;"><br /></span>
<span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;"><br /></span>
<span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;">958- 960</span><br />
<span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;"><br /></span>
<span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;"><br /></span>
<span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;">960- 964 20 נובמבר שנת בגיר סיעודי מיד לפני תצוגת ההתרמה GAUDEAMUS IGITUR (הבה נתענג)</span><br />
<span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;"><br /></span>
<span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;">971-972</span><br />
<span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;"><br /></span>
<span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;">972 -981</span><br />
<span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;"><br /></span>
<span style="font-family: arial, helvetica, sans-serif;">NOTES</span></div>
Vardhan lezuzhttp://www.blogger.com/profile/02395844158137568798noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-6956082297210045107.post-65257031216663208562015-02-02T14:27:00.000-08:002015-03-30T06:20:33.307-07:00קריאה 755 - 851<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">
<b><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">755 - 851 11 נובמבר שנת בגיר סיעודי</span></b><br />
<b><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span></b>
<b><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span></b>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">755 ---> מריו מסתובב ברחבי בית הספר ומצלם חומר לסרט השנה. השעה היא תשע בערב. במגרש המרכזי עדין נמשך טורניר מהבוקר. מריו הולך לחדר של המנהל גרארד שטיט. שטיט ישן ברקע מוסיקה של וגנר בקולי קולות. מריו מצלם אותו ישן ומחלון בית הספר. אחר כך הוא צועד במסדרונות. מצלם את הדלתות של חדרי התלמידים והתלמידות. פליסיטי צווייג עוברת עם מגבת לראשה, היא אומרת לו "אני לובשת מגבת" מריו, ממשיך לצלם אומר שהוא מבין והיא- פניה למצלמה מתעקשת "אני לובשת מגבת" ומסתלקת. לה-צ'ו מונט מראיין/מתראיין אצל מריו. סגנון הדיבור של מריו מאפשר הכול. לעיתים האנשים שמדברים איתו מתייחסים אליו כמפגר. הוא מצידו לא מתרגש מכלום ומקבל באהבה כל דבר שהם אומרים או עושים. צ'ו מנסה להעביר את דאגתו בקשר להל, לגבי החשד שהוא אולי נתפס וכו'. אחר כך הוא נכנס למשרד של אווריל, אמא שלו. נוחות היחסים בינם מורגשת. שניהם מוגדרים כאנשים הכי פחות מתביישים שיש.. אווריל עסוקה במשרד. הוא מכבה את המצלמה והיא לוקחת עוד סיגריה </span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">769 ---> מריו מוצא את הל מתחבא/מסתגר באחד מהחדרים הרבים באקדמיה. הל יומיים לא מעשן והמחשבות, הפחדים והאשמה על המצב שלו רצות לו במעגל לא נגמר. הוא לא מצליח להרדם. מריו מאוד תומך. הל, שלא דיבר ככל היומיים האחרונות מספר לו, ללא הבחנה ועם הרבה סתירות את התקווה והפחד שהוא ויתר המשתמשים יצליחו לצאת מהבדיקה. מסתבר שפמוליס הצליח לשכנע את מציג אוננטה לדחות את הבדיקה</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">774---> רמי, הסוכן הקנדי/שוויצרי מדבר עם נגמל מאלכוהול בבר. רמי, בתגובה לנגמל נואש בבדידותו. קתרין אהובתו גוססת. הוא מספר לנגמל על אהבתו לקתרין. מסתבר שהיא אשה-צמח שבמקום ראש מוברג לה כובע פח שסובלת ממחלה קשה מאוד בעמוד השדרה וגוססת בימים אלו. רמי מספר כיצד בעזרת אהבתה הוא הצליח לצאת מהדיכאון שהוא קיבל לאחר תאונת הדרכים עם רכבת שקטעה את רגליו (וכנראה פגעה בעוד אנשים). יש משהו פסיכי בפסקה הזאת. לא ברור בכלל מה רמי עושה שם, הוא לא במוסד גמילה? ומי זה האלמוני הזה. ובכלל יש משהו חולני בכוונה. משפיע מאוד</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">782---> הל ממשיך באובססיביות לשטוח בפני מריו את האופציות העומדות לו ולחברין לצאת בשלום מהפרשה</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><b>785 - 808 17 בנובמבר שנת בגיר סיעודי</b></span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><b><br /></b></span>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">- 787. בהעדרו של דון גייטלי, ג'ונט אפ עובדת חמשה לילות במשמרת החלומות. היא כותבת את דו"ח הלילה כשמגיע נער (הל) שלחלוטין לא נראה שייך למקום ודופק על דלת המוסד. הדלת פתוחה לכולם מחוץ לנציגי החוק אך הנער דופק בנימוס. הוא לא נראה כנציג משטרה וגם לא נראה מסומם אלא כמישהו מנומס שהתחנך במוסדות איכותיים. הל מבקש בדרך הכי עקיפה שיש מקום שיוכל לטפל בהתמכרות שלו. הוא מלא התנצלות על הטרחה שהוא מטריח אותה אך זהו המקום היחידי שהוא מכיר שיכול לספק לו כתובת לטפל בבעיה</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">הערה מס' 324 - פרק שלם של שלושה עמודים (אותיות דפוס קטנות) שנמצא בהערות בסוף. בכוונה לא קורא את ההערה</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">787 - 785 מולי נוטקין מתוודה בראיון עם ר. טיין, מנהל השירותים הלא מפורטים, על כל הידוע לה לגבי מאדאם פסיכוזיס, על מערכת יחסיה עם ג'י. או. אינקדנצה, במאי הסרט ובעליו של האקדמיה לטניס המנוח. היא מספרת על השתלשלות הענינים שהובילה לפציעתה החמורה של ג'ואל, מאדאם פסיכוזיס והסיבה שהיא עוטה צעיף על פניה. מסתבר שבביקור משפחתי עם אורין בבית הוריה הועלה לדיון מערכת היחסים עם האב. האם שעטה למרתף וכשכולם באו אחריה היא זרקה על האב אחת מהתמיסות הכימיות שהאבא התעסק איתם. אורין זז הצידה ומי שחטף את הכול היא הבת. האם התאבדה מספר חודשים לאחר מכן. מולי נוטקין מספרת גם על הקלטות. הוידוי שלה מופיע במקטעים של פסקאות [ ...that - ]</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">הערה מס' 332 - פרק נוסף של שלושה עמודים - בכוונה לא קורא</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">787 - 808 הל נוסע לפגישה של נגמלים שמתרחשת בבית מבודד בשכונה בפאתי בוסטון. יש פירוט מדוקדק של כל הרכבות שהוא צריך להחליף כדי להגיע. בפגישה הוא מזהה בן כיתה של אורין ששני הוריו נהרגו בתאונת דרכים. הפגישה קשה מאוד להל, הרבה דיבורים פסיכולוגיים שהוא וחבריו שונאים. הוא נשאר כי לא נעים לו לצאת וגם בגלל שהוא נתפס לדרמה הרגשית שקורית בחדר</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><b>809 - 845 0</b> {ייניאנגי משהו}</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"> - 827. דון גייטלי מאושפז ללא יכולת תנועה ודיבור בבית החולים סנט אליזבת'. חדר האשפוז שלו מהווה עלייה לרגל למטופלים, צוות ואנשים שקשורים לתהליך הגמילה שלו. הוא שונא את זה אבל אין לו ברירה. בנוסף, למרות שהוא מסרב לקחת חומר נרקוטי (וזוכה להערכה רבה בשל כך מהנגמלים לשעבר) מופיע לו שד/רוח רפאים WRAITH ומנהל איתו דיאלוג חד כיווני. גייטלי צמא לדעת מה מצבו החוקי ואם מחפשים אותו אך לא אף אחד מספק לו את המידע, כולם עסוקים בעיניניהם. הוא משחזר דמויות מעברו, הוריו- אביו האלים ואמו הכנועה</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">- 845. ג'ופרי דיי (אחד המכורים בא לבקר) ומעצבן את גייטלי. גייטלי מבין שהוא ועליה לרגל אליו הופכת לפופלארית. הוא חולם על הסיניות (שלנץ חטף מהן את סלי הקניות) רוח הרפאים מטרידה אותו. </span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"> רוח הרפאים משתלטת על מוחו של גייטלי. גייטלי נאלץ להיזכר באבא שלו ובצורת ההתנהגות שלו לו ולאמא שלו</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><b>845 - 851 19 בנובמבר, שנת הבגיר הסיעודי</b></span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><b><br /></b></span>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">845-6 אני מקווה שאני מבין לא נכון את הפרק. אם כן הבנתי נכון הרי שמרתה מארגן טורניר בין קבוצת ילדים מקוויבק והאקדמיה לטניס. בדרך יש סערה והאוטובוס נאלץ לנסוע בדרך צדדית שעלולה להסתיים בהרס האוטובוס ומות נוסעיו</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">846- 851 גייטלי חולם על ג'ואל. </span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">הוא נזכר ב</span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">שכנה שלו שנחשבה למשוגעת העיירה שנמצאה כשחבל תלוי על צווארה. הפעם האחרונה שהוא ראה אותה היה כשהיא עשתה לו במיוחד עוגה ליום ההולדת והביאה את העוגה למסיבה אצל אחד מילדי השכונה. כיוון שאמו של גייטלי לא היתה מסוגלת לארגן לו חגיגת יום הולדת, היו השכנים מצרפים אותו לחגיגה של ילדיהם. השכנים לא הכניסו את השכנה המשוגעת, לקחו ממנה את העוגה וזרקו אותה לפח כדי שהילדים לא יאכלו ממנה. הוא רוצה למות אבל ג'ואל אומרת לו לחכות</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span></div>
Vardhan lezuzhttp://www.blogger.com/profile/02395844158137568798noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-6956082297210045107.post-40478168473422088062014-11-01T15:44:00.004-07:002015-02-02T14:22:38.275-08:00קריאה 620-755<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">
<b>620 - 626</b> 0<br />
<br />
הפרק מתחיל בסקירת פרישת אמצעי התקשורת הדיגיטאלית בשנת תחתוני בגיר סיעודי. הפיסקה השניה מתחילה בלומר שזה [יצירת תלות המוחלטת של אנשים באמצעי תקשורת המונים] רע שווה להגיד שתנועה [בכבישים] רעה. מחלון מלוכלך בקומה השמינית, משרדו של סגן ראש העיר בוסטון, משקיף רודני טיין, מנהל ה"משרד לשרותים לא מפורטים של ארה"ב" על ריקון אגם בפארק בבוסטון. ריקוד האגם הוא טקס מסורתי שג'יימס אינקדנצה תיעד באופן קבוע. במשרד מתקיימת פגישה בה נוכחים, מלבד טיין וסר"ש גם פקיד בכיר בענייני סמים ויו סטיפלי. באותו זמן משתזף טכנאי השידור של רדיו WYYY-109, התחנה שממנה שידרה עד לא מכבר מדאם פסיכוזיס את תוכניתה, על אחד הספסלים בפארק. מלבדנו הקוראים אף לא אחד יודע לאן נעלמה מאדאם פסיכוזיס והדבר יצר בעיות בקרב קהילת המאזינים הקטנה אך נאמנה שלה. לבסוף, לאחר שניסו לשדר תוכניות חוזרות או להביא שדרן אחר, ויתרו. פשוט פתחו מיקרופון והשמיעו את קול השקט.הטכנאי נחטף באמצע היום לתוך ואן וברור שמאראתה (בכיסא גלגלים) מעורב בסיפור באיזושהיא צורה<br />
<br />
<br />
<b>627 - 638</b> 11 נובמבר שנת תחתוני בגיר סיעודי<br />
<br />
שש ועשרה, 133 תלמידי האקדמיה לטניס בולסים את ארוחתם. התלמידים מפוזרים בעשרים שולחנות. חלק מהשולחנות שמורים ליושביהם הקבועים. לבוגרים, גיל 18 ולקצפת של גילאי 16 יש את השולחן הכי טוב. אורתו (החשיכה) סטיץ' הצליח לגרור את הל אינקדנצה לשלוש מערכות וההערכה היא שהוא הפסיד רק בגלל שלא האמין שיוכל לגבור על הל. המשחק משך תשומת לב ועתה אורתו נמצא במרכז העניינים. הוא עצמו מרוכז באוכל. בדרך כלל בתחילת הארוחה מאוד שקט בחדר האוכל כי כולם מאוד עסוקים באכילה. רק אחרי עשר דקות אפשר להתחילך לשמוע קולות מדברים. מתוארים נוהגי אכילה והתנהגות של יושבי שולחן הבוגרים" הל בוהה באוכל, פאמוליס, שלא יכול להרגיש בהבדלי טעם, מועך הכול, סטיץ' מספר את אחד מסיפוריו המשעשעים על הוריו שהתחתנו והתגרשו ארבע או חמש פעמים (סטיץ' לא בטוח), טרולץ' ופאמוליס מתווכחים עם האקדמיה התחילה להשתמש באבקת חלב. מריו והל יודעים שהתחילו להשתמש באבקת חלב לאחר מותו של ג'יימס על פי דרישה של טאביס, שלקח את מקומו, להוריד שומן חי מהתפרי. השיחה עוברת לבנות באופן כללי ובנות קנדיות. בפעם הראשונה מתברר שמאדאם פסיכוזיס, הבחורה שג'יימס צילם כל הזמן ואורין היה מאוהב בה הושחתו מתי שהוא. בבוקר נערכה בדיקת סמים וייתכן שהל נתפס (הסידור הרגיל של מבחנות הדמה לא צלח כי פמוליס לא היה כשנערכה ביקורת הפתע)<br />
<br />
<br />
<b>638 - 648</b> 1 מאי ש.ת.ב.ס. פאתי צפ'מע' טוסון אריזונה ארה"ב<br />
<br />
סטיפלי ומאראתה ממשיכים את הדיונים. סטיפלי מספר למאראתה על ההתמכרות של אבא שלו לסדרה מ.א.ש. ההתמכרות החלה בהדרגתיות מצפייה חד-שבועית בתוכנית בסדרה שנחשבה כאחת מהארוכות ביותר בזמנו. כשהסדרה החלה להיות משודרת בכבלים מדי יום, האב פיתח קיבעון. הוא התחיל לצטט מהסדרה כל הזמן, הקליט את כל התוכניות, עבר לגור על כורסת הטלוויזיה והפסיק לעבוד קצת לפני יציאתו הרשמית לפנסיה. האב נהג לרשום הערות על הסידרה במחברות שהוא לא הראה לאחרים ואף הצפין את כתב ידו. מאראתה היה יותר מסוקרן מתגובתה של אמו של סטיפלי, שכינוייה היה מאמקינס. מאמקינס סירבה לראות את הבעייה של בעלה ועד מותו הכחישה שמשהו היה לא בסדר/חריג אצל בעיה. סטיפלי מספר את זה כדי לתת את זוית בסוגיית ההתמכרות והפיתוי שלו לראות את הקלטת המדוברת למרות הסיכונים. היום עולה מתחיל להיות חם. הם עומדים להיפרד. מאראתה מבקש מסטיפלי שירד ראשון. סטיפלי משער שזה בגלל שמאראתה לא רוצה שהוא ייראה איך הוא מתנייד. הם מתווכחים קלות על ההבדל בתיאורי העיניים של אבא של סטיפלי ושל אלו שראו את הקלטת:<br />
petrified' marathe said ossified, unanimate<br />
no more like the opposite//stuck in some way///glued?//stuck' fixed' held trrapped//meaning between 2 different craving of intensity<br />
בסוף הם מצטמצמים לmisplaced מול lost<br />
<br />
<b>648 - 651</b> 13 נובמבר שנת תחתוני בגיר סיעודי<br />
<br />
בית אנט 02:45 מוסד הגמילה ללא גייטלי. יוג'יניו M, התנדב למלא את מקומו של ג'ונתן פולץ. הוא יושב במשרדו ומשחק עם מכשיר ספורט. בחדר יושבים ארבעה חמישה ניגמלךים שלא מצליחים להירדם. מכורי קוק נרדמים אחרי החודש השני, אלכוהול-שלישי, חשיש מעורבב ותרופות- לפחות שנה. קיית גומפרט, גומפרי דיי, קן ארדיי וברוס גרין ערים ומנהלים שיחה על הצורה של הרגשה רעה<br />
<br />
<b>651 - 662</b> 11 נובמבר שנת תחתוני בגיר סיעודי<br />
<br />
במהלך המשחק של הל מול אורתו (החשיכה) סטיץ' הלן סטיפלי, מחופש לעיתונאי ספורט, מנסה לשכנע את דה-לינת לאשר לו לראיין את הל. דה-לינת' מבהיר לו שאין לו אישור או סמכות לתת לו כזה אישור וגם אם היה לו , הוא לא היה נותן לו. הוא מסביר לסטיפלי, בלי לנסות לשכנע, את מהות יצירת מרחב המשחק, שלא קשור לנצחון מול היריב או לקהל. המרחב הזה הוא שיאפשר לשחקן להתמודד עם הקשיים שלו לאחר יציאתו מהחממה. סטיפלי, שצריך לראיין את הל בגלל הקלטת, מנסה לשווא לתת טיעונים אבל נתקל בחומה בצורה.<br />
<br />
<b>663-665</b> [חלופת מכתבים] From the Desk of Helen Steeply to Saporgenic Greetings<br />
<br />
הלן סטיפלי מבקשת את עזרתו של מר מרלון ק.ביין שמטפל בעיניניו של אורין אינקדנצה. מרלון מסכים לעזור והלן שולחת לו QQQQQQQQQ פירוט השאלות נמצא בהערות של הספר (לא נכנס לזה עכשיו)<br />
<br />
<br />
<br />
<b>666 - 682</b> [בלי כותרת]<br />
<br />
--> 673 קבוצת חניכים צעירים באנפילד (גופניק, טראוב, פטרסון, צ'ו, סליפי וכו') מנקה את המבוכים התת-קרקעיים שנמצאים ממש מתחת למגרשי טנים. בזמן שהל מנצח בקושי את סטיץ' את מוצאים בחדר אחסון של חפצי תלמידים-לשעבר. ריח איום יוצא ממקרר של שטיט שלא פינה אותו מתוכנו. יתכן שגם מדובר בעכברוש שנלכד בפנים ומת<br />
<br />
673---> דה-לינט ממשיך להסביר לסטיפלי מדוע אין לו סיכוי לראיין את הל. פוטרניקורט, אחת מהחניכות, ילידת קנדה עם מבטא צרפתי קל, יושבת לצדה של סטיפלי ונותנת הערות והארות על דברי דה-לינט, שבהפוך על הפוך מחזקים את עמדתו של דה-לינט. מאחוריהם עומד טד טרולטצ'. הוא מדבר לעצמו כשני שדרי המשחק. בשלב מסוים דה-לינט גוער בו שיוריד את הווליום. גם פה, בהפוך על הפוך, התנהגותו החריגה ותוכן דברין מחזקים את תפיסת החממה של אנפילד<br />
<br />
<br />
<b>682 - 686</b> 14 נובמבר שנת בגדים תחתונים של בגיר סיעודי<br />
<br />
מתי פמוליס, זונה זכר, חוגג אתיום הולדתו ה-23. במסעדה פורטגזית בבוסטון. מתי עוקב מחלון המסעדה אחר טוני קראוז המסכן שנראה ממש רע. אבא של פמוליס, מהגר מ-- נהג לאנוס את בנו מדי לילה. האב חלה בצהבת ומת ביסורים. תמונת פטירתו, הסבל שניכר בפרצופו, היא אחת מהמראות היחידות שמענגות את פמוליס מדי פעם<br />
<br />
<br />
<b>686- 689</b> 11 נובמבר שנת תחתונים-גופיה (נסיון תרגום חדש, אולי בכלל שנת הלבנים ) של בגיר סיעודי<br />
<br />
לאחר המשחק הל הולך לשמוע הערות משטיט. ההערה שהוא מקבל: אתה לא באמת היית שם (באנגלית, OCCURED) מכה בו. הוא הולך לחדר הוידיאו וצופה בסרטים שאבא שלו יצר. הסרט החביב עלי "ביי ביי לבירוקראט" הוא על בירוקראט שלא מצליח להגיע בזמן לעבודה. לאחר שהוא מוזהר סופית הוא נעזר בכל השעונים בבית כשעון מעורר. בגלל הפסקת חשמל השעונים לא מצלצלים בזמן. הוא נוסע במהירות מסוכנת לרכבת, מחנה בחנית נכים ורץ לרכבת האחרונה שאיתה יש לו סיכוי לא לאחר לעבודה. בדרך הוא מפיל לילד קטן את כל החבילה שלו. יש לו דילמה, האם לאסוף את חפצי הילד ובכך לאחר לרכבת או להסתפק בהתנצלות. הוא בוחר באפשרות הראשונה<br />
<br />
<br />
<b>698 -689</b> <b> 14 נובמבר שנת לבני בגיר סיעודי</b><br />
<br />
<br />
----> 692 טוני קראוז האומלל מתעורר באמבולנס לאחר שאיבד שוב הכרתו בהתקף של קריסת מערכות. הוא מסרב להתאשפז ובית החולים שמח לשחררו כי לא רק שאין לו ביטוח, הוא נרשם באיה שום מזוייף. לשחררו, משחררם מים כאב ראש בירוקראטי. ההתקף קרה בזמן שהוא גויס עם עוד מספר מכורים ( סוזן גבינה, האחות לולה, ברוידג'ט חוררך ועוד) לעשות הפגנה בבית מלון שתמשוך תשומת לב לפעולה של (המחתרת הקנדית או , פרונט-קונטרה-אונניזם) שלא הצלחתי להבין, מה היא. משימתם הצליחה כמובן. אין כמו נרקומניםרעבים למנות מובטחות כדי לעורר תשומת לב דרמטית. טוני קראוז בורח מהבית חולים (זה לא נאמר, אינטרפטציה שלי כי הוא לא רוצה שהם יגמרו לו את המנה שמספק ברנרד אנטיטוי<br />
<br />
692----> כניסה לדקויות ההבדלים בהגדרות דיכאון. מלנכוליה כמו שלפעמים הל סובל כשהוא בוהה בוידאו (וגם אורין בהתנהלות יומו המלנכולית משהו) אלר דיפרסיה כמו ג'יימס אינקדנצה. הפרק משודר מראשה של קיית גומפארט שנמצאת בדיכאון בבית אנט ומספר גם על מישהי שהיא הכירה במהלך אישפוזיה (ראייה אנליטית באקסטרים) גבר מבוגר ממנה שלקה בדיפרסיה לאחר נפילה וטופל בכל אמצעי (אשה תומכת, עבודה יציבה, מעולם לא רצה להתאבד). וואלאס מאבחן בחדות את היכאוני קשה. פרק קשה. המדוכא מנותק מהאחר, בלי יכולת אמפתיה. כאבו כה אוניברסאלי שכל פרט (אדם או עצם, כל דבר חוץ ממנו) הוא חלק מהבעיה/כאב<br />
<br />
<br />
<br />
<b>716 - 698</b> <b>14 נובמבר שנת לבני בגיר סיעודי </b><br />
<b><br /></b>
מיס רות ואן קליב ביום חופשי הראשון לאחר שלושת ימי ההסגר מוטלים על נגמלים חדשים. ביום החופש היא יוצאת בית -אנט מלווה בנגמלים ותיקים. השעה עשר בערב יום שבת. רות מדברת ללא הפסקה לאוזני קייט גומפארט. מצבה זוועתי, רזון נרקומני מדברת ללא הפסקה. הגיעה למוסד בצו לאחר שהפקירה את התינוקת שלה. רות היא דברנית כרנדי לנץ שהועף מהמוסד לאחר שנחשף כמשתמש ומענה חיות. על ההבדל בנגישות מוסדות גמילה לאלכוהול מול סמים. טוני קראוז עוקב אחריהן ורוצה לשדוד את התיק<br />
<br />
<br />
<b>716 - 719</b> <b>14 נובמבר שנת לבני בגיר סיעודי </b><br />
<b><br /></b>
רנדי לנץ עוקב אחרי שתי נשים סיניות. הוא שבר כלי מהקוקאין. כל גופו קפוא מהאף. הוא בפארנוייה מוחלטת. הוא בטוח שהסיניות עוקבות אחריו מקדימה. הוא מנסה לאבד אותן, למרות שהוא עוקב אחריהן. הסיניות מגזע ORIENTOID. לא חושדות בגבר עם השפם המודבק לובש --- שמנסה לא להיראות בצורה הכי בולטת. הזין שלו כן קצת פעיל.<br />
<br />
המחתרת הקנדית-בוסטון AFR , הולכים להפוך את כל החנות לבידור של אנטיטוי ANTITOI בקימברידג'<br />
<br />
<br />
<br />
<b>723 - 719</b> <b>14 נובמבר שנת לבני בגיר סיעודי </b><br />
<b><br /></b>
טוני קראוז המסכן נרדף אחרי ה,דבר" שזה ספק אשה ספק נחש בואה. הוא בורח לכיון החנות של אנטיטוי. אין לו מושג איך לרודף יש כזה כוח<br />
בחנות של אנטיטוי, לא מצליח התא האמריקני של ה A.F.R למצוא את הקלטות.לעומת זאת הוא מגלה שהיה קשר בין החנות ל .F.L.O, תא -יריב שלהם בעולם המחתרות הקנדי<br />
על פורטיר, מנהיו הנכה של תא A.F..R פורטיר, נכה מלידה מעדיף כסא גלגלים מפרוטזות. את הסיבה שפורטיר מעדיף מדי פעם להיעזר באותן הקלות שיש לנכים אפשר להגדיר כהקרבה. לא ברור לי למה<br />
<br />
<br />
<b>723 - 755</b> <b>14 נובמבר שנת לבני בגיר סיעודי </b><br />
<b><br /></b>
<b>---> </b>724<b> </b>אחרי תקופה ארוכה<b> </b>של אי אכפתיות למראה שלה מתחילה ג'ואל לדאוג באובססיביות על שיניה. היא רואה את השותפות שלה, את ההדרדרות שמעוללת ההתמכרות לצורה שלהם בכללי ולפה/לסת/חניכיים באופן ספציפי. כל זה קורה לאחר פציעתו של דון גייטלי וכשהיא עדין תחת צעיף. היא חולמת על דון גייטלי כרופא שיניים שמטפל בה<br />
<br />
---> 728 דסאג'ארדין וג'ובט, שנייים מצוותם של רמי מאראתה ופורטיר, ראש ה- A.F.R, נחשפו לקלטות ממכרות שנמצאו בחנות של אנטיטוי ומתו או בדרכם למות מחוסר רצון לאכול ואי יכולת לישון או לעשות משהו מלבד המשך הצפייה. החקירה מתקדמת כיוון שידוע מי הבמאי של הקלטות. הטכנאי החטוף סיפר שג'ואל אושפזה והם מחפשים בכל בתי החולים עד שאיתרו אותה בבית אנט. מפורטים השיקולים הפוליטים של החקירה שקשורים לכל הסכסוך הקנדי=-אמריקאי<br />
<br />
---> 729 השעה היא בין 22:24 ל- 22:26 לנץ חוטף את התיקים מהסיניות המבוגרות ונמלט למרכז פינוי אשפה שאליו ברח גם קראוז. לנץ מפלס את דרכו בגסות בין ההומלסים הנרקומנים שנמצאים שם<br />
<br />
---> 735 רמי מאראתה ממתין בתור לראיון אצל מנהלת בית אנט. הוא מציג עצמו כנכה שוויצרי מכור. הוא סובל בהמתנה מהעשן וריח הסיגריות. על פניו גם הוא לובש צעיף, בין השאר בשביל לעורר תשומת לב לנושא הצעיפים. הוא נאלץ לדבר עם כל שניים שלושה מכורים משוגעים שנטפלים אליו. צועקים לו "ללטף את הכלב" והוא לא מבין שמדובר בטיפ ללטף את הכלב של מנהלת המוסד שנוטה לקבל אנשים שנחמדים לכלב שלה<br />
<br />
----> 747 מי שמאראתה חשב כמכורה נואשת התגלתה כאחראית אולם הקבלה למוסד הגמילה. נדיר שמאראתה מתבלבל ולא שופט נכון. מאראתה נכנס לראיון עם X מנהלת המוסד. בגלל נכותה היא סופר סימפטית אליו והוא מתקבל. הנימה החביבה שלה מבלבלת אותו פלוס העוזרת שבאה והולכת. הוא מזהה ערימת קלטות. מאראתה ניצב בפני החלטה אם לקרוא לפשיטה על המקום, להרוג את האישה ולקחת את הקלטות או להמשיך בחיפוש אחר ג'ואל, האשה עם הצעיף. בסופו של דבר הוא מאשפז את עצמו. לשניהם<br />
<br />
<br />
----751 ג'ואל ממשיכה לנקות עם קלינקס. היא נזכרת בארוחת ההודייה עם משפחת אינקדנצה. משפחה שלא יודעת לשמור סודות, היא הגדירה אותם. כל אחד מבני המשפחה היה מוזר. היא נזכרת שאודין סיפר שכולם משוגעים בדיוק כפי שנראים והם מזהים חריגות מוגזמת עם פתיחות<br />
<br />
<br />
---->752 מאראתה נאלץ לעבור את הלילה הראשון באולם ההמתנה והוא עד לאומללות המטופלים ולחמלת הצוות. הוא מאזין לשיחה ומבין שיש קשר הדוק בין אקדמיית הטניס למוסד הגמילה שנמצאים סמוך על אותה גבעה. האעקדמיה תורמת הרבה ציוד למוסד<br />
<br />
<br />
<br />
<br /></div>
Vardhan lezuzhttp://www.blogger.com/profile/02395844158137568798noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-6956082297210045107.post-40536964744633623512014-04-26T22:06:00.004-07:002014-10-03T05:59:53.208-07:00קריאה 450-620<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">
<br />
<b>450- 469 9 בנובמבר שנת תחתוני בוגר סיעודי</b><br />
<b><br /></b>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><b> </b>אימוני הבוקר של האקדמיה לטניס. בגלל מספרם הרב של התלמידים והמגרשים הפנויים, מתאמנים הבוגרים והמצטיינים ראשונים, עם קרני האור הראשונות. האימונים DRILL קידוח נעשים בפיקוחם של המורים התורנים לאותו יום. נוהל האימון קבוע ומדובר על סוגי מסירות והקפצות בין המגרשים.. לכל סוג מגרש יש את האמון שלו והתלמידים עוברים לפי זמנים. בכל מגרש מתאמנים כארבעה שחקנים, שניים בכל צד של הרשת. כל שחקן מאמץ ומקבע מניירות יחודיות לו לאימון בשעה כל כך קשה. בסוף האימון, מדי יום, הם נאלצים לשמוע את גערות שחיט המאמן הראשי, יוצא גרמניה, שבשתיקותיו בתוך המשפט מדגיש את דבריו</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"> <b>-461</b> לדון גייטלי יש מערכת יחסים מיוחדת עם פט מונסריאן,מנהלת מוסד אנט לגמילה, בת עשירים שהתמכרה ויצאה מהסם אחרי סטרוק חזק שהיא קיבלה. דון, בלי לדעת עשה את כל הצעדים הנכונים לזכות באמונה כל כך שהיא נותנת לו לנהוג ברכב הישן והמפואר שלה. פט מתלווה אליו אישית בכל התנהלויותיו המשפטיות. בזכות עזרתה ותמיכתה הוא מצליח להתמודד עם הסבך המשפטי שהוא נתון בו ומתיר בזה אחר זה את קשרי העבר. לאחר 4 חודשים בגמילה, הלא יאומן קורה לגייטלי, הוא מספסיק לרצות את הסם הסינתטי. הוא בעצמו מתקשה להאמין. הנגמלים מדורבנים לרדת על ברכיהם כטקס הודיה/התפללות. למרות חוסר האמונה שלו. גייטלי לא מוותר ויום יום יורד על ברכיו. בפגישה, אחד הותיקים מציע לו לדקלם את ההוראות של עשיית עוגה מוכנה במקום תפילה. לאחר שנה של גמילה הוא לא רק מדקלם את ההוראות אלא גם אופה את העוגה לארוע שנערך לכבודו. הדבר היחידי שגייטלי עושה כדי לצאת מההתמכרות הוא לציית להוראות AAA: להגיע לפגישות באופן קבוע, ולהשתתף מדי פעם בהכנתם הפיסית. השיטה עובדת. בין עבודותיו גייטלי הוא גם הטבח של בית אנט. התבשיל הקבוע שלו הוא נקניקיות מבושלות וירקות מסמורטטים, ספגטי, מרק עוף, רגלי עוף, המבורגרים זולים. רוב לקוחותיו מעריכים את תשומת הלב . רובם, כמוהו, מעולם לא קיבלו משהו יותר טוב לאכול באופן סדיר</span><br />
<br />
<b><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">470-489 לפני זריחה, 1 מאי- ש.ת.ב.ה מבצבצים בצפ'מע' טוסון AZ ארה"ב, עדין</span></b><br />
<br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">לסטיפלי יש רעיון. בשנות ה-70 החלו ניסויים במיזעור מיכשור המוחדר למערכת העצבים. מסתבר שמראתה יודע הרבה על כך כיוון שלאבא שלו היה קוצב לב. תפקידו של מאראתה יכילד היה לבדוק מקומות שאין בהם קרינה שעלולה להפריעה לפעולת הקוצב. מסתבר שחוקרים בקנדה מצאו מקום במוח שמפיק את ההנאה האולטמטיבית וצ'יפ שיכול להפעילו . על ידי כך יכול המשתמש לא להפסיק לקבל גלי עונג מתוך גופו. בהתחלה הניסוי הוגבל לחיילים אך השמועה פרצה ועשרות אנשים רגילים באו לקבל חיזוקים. הניסוי הופסק והועבר לארה"ב להמשיך בחסות מערכת הבטחון ושם, שוב הניסוי חוסל. סטיפלי טוען שאולי נמצאה דרך להפיק את העונג דרך כלי המדיה ללא הצורך באותו מיכשור זעיר. זאת אומרת שמשהו בשידור מפעיל את אותו גל עונג החוזר ונשנה [הקצנה של טלוויזיה]</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><b>-475</b> על פי בקשת הנשים החדשות בחבורת הנגמלים, שגייטלי מעריך שאין להן סיכוי להחזיק מעמד בתהליך הגמילה, גייטלי מכין קיש בבית אנט . פעם ראשונה שהוא מנסה להכין את המאכל. הוא יוצא לסיבוב עם האוונטורה של מנהלת המוסד. למרות שלילת הרישיון שלו, גייטלי לא יכול להתאפק והוא מרשה לעצמו לנהוג מהר, עם גג פתוח שהוא יוכל לעשן סיגריה, סומך על משטרת בוסטון שיש לה עניינים יותר חשובים לטפל בהם מרדיפה אחר עברייני מהירות.</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"> <b>-485</b> הוא עובר בא"פורטוגל הקטנה" ליד החנות של האחים אנטיטוי. לוסייאן וברטנרד אנטיטוי, קנדים, סוחרים בכל דבר חוקי ולא חוקי שאפשר. הם אלו שמכרו את הטריפ משנות ה-70 לבן כיתה של הל. הם גם מוכרים נשק, סמים, מעורבים איכשהו בהתנקשויות המסתוריות של המחתרת הקוויבקית וברשותם מספר קלטות וידאו קטלניות. הם נשדדים ונרצחים בברוטאליות על ידי חבורת נכים קנדים בכיסאות גלגלים שבוזזת את הקלטות בחנות</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<b><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">508-489 לפני זריחה, 1 מאי, ש.ת.ב.ה מבצבצים בצפ'מע' טוסון AZ ארה"ב, עדין</span></b><br />
<b>(ההבדל בין כותרי הפרקים הוא רק במקף/פסיק לאחר התאריך)</b><br />
<b><br /></b>
ט<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">יפלי שואל את מאראת' אם אי פעם הוא רצה לראות את הקלטות. לאחר מספר דקות הוא עונה שלא. סטיפלי מספר על תוצאות קשות שקרו למי שהציץ ומילולית נפגע. הם שרויים במצב קטטוני מוחית, כל רצונם הוא לראות עוד</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">חורף B.S. 1963 ספולוודה קליפורניה</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">המספר הוא נער שעוזר לאביו לסלק את מטרד חריקת המזרון במיטה ההיסטורית שהאמא קנתה. האב מעדיף לחשוד בברגים בתיבת המיטה מאשר להחליף את המזרון. לאחר שהם מסירים את המזרן מתעלף האב ומקיא את הקוקטייל שהוא שתה קודם. הבן חוזר לחדרו וקופץ בכל הכוח על המיטה כדי לגלות האם גם המזרון שלו, כפי שאביו טוען, חורק. במהלך הקפיצה הוא שובר את ידית הדלת שלוקחת אותו בעקבות משוואה מתמטית של הזמן. באותו אחה"צ הוא התחיל לחשוב על ANNULATION (הסיפור לא קשור לכלום, הוא באמצע,השפיע עלי חזק, כתבתי עליו במסגרת #יומן #פקידת #לילה והוא משום מה לא נשמר. IM PISSED טוב שתפסתי את הפאקים של הפייסוש, היום הוא יום תפיסת הפאקים, סבבוש)</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">פגישת AAA של מתחילים. ארדדי מנסה לחמוק מחיבוק חובה בסוף המפגש. הוא חוטף בראש מרוי טוני שמעמיד אותו על מקומו</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">סטיפלי מספר על אלו שראו את הקלטות</span><br />
<br />
<br />
<b>508- 527 10 נובמבר שנת הבוגר הסיעודי</b><br />
<br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">הל מזומן למנהל. השיחה מתעכבת כיוון שסטיץ' המנהל מדבר עם TINY ומביא אותה לידי בכי. הל יושב מול המזכירה שיש לה סוג של מום גופני והיא נעה בישורת. הל לא מבין למה הוא מוזמן אבל הוא מנסה להבין חומרת הפשע לפיע האנשים שישתתפו בשיחה. אמו מגיעה. היא מציעה להל תפוח. הל, כמו כל ספורטאי חייב לאכול בשעה קבועה. הוא שונא את עצמו על שהוא נאלץ לקחת ממנה משהו שהוא צריך. בסוף הפרק הוא מבין שמצאו שאריות סם בבדיקת השתן שלו כפי הנראה</span><br />
<br />
<b><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">528-580 לפני זריחה וזריחה, 1 מאי, ש.ת.ב.ה מבצבצים בצפ'מע' טוסון AZ ארה"ב, עדין</span></b><br />
<b><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span></b>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">הזריחה עולה, מרתה צריך לעזוב בקרוב. גם המשרד האמריקאי לשירותים לא מדויקים ו"לס אססינס דה פוטיל רולנט, חיכו לתוצאות פגישתם. זאת פגישתם השישית או השביעות (כך במקור) סטיפילי התנדב לדבר עם מרתה שנחשד בבגידה משולשת. עומק הבנתם המשותפת גדול. למשל: מרתה מעיר שהתחילה הזריחה, סטיפילי שולל. מדובר רק באגדה על האודליסק (פִּילֶגֶשׁ; שִׁפְחָה (בהרמון)של סנט תרזה. מרתה, שבד"כ לא מעיר לסטיפלי על המבטא המזעזע שלו מתקן. האגדה היא שהקוויבקים לא יכולים לעתיק עיניהם ממראה האודליסק ונהפכים לאבן חן. מדוזה בהיפוך. שניהם צוחקים מבדיחתם הפנימית. היוונים אומר מרתה לא פחדו מיופי ועונג אלא מכיעור. לכן הטיפוס היווני לא ראה בהם פיתויי מוות</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"> סטיפלי מוסיף את קירקהCirce במיתולוגיה היוונית קירקה היא אלה-קוסמת, המתמחה ברקיחת סמים ומשחות. היא נחשבת בתו של הליוס ואחותו של אאטס, מלך קולכיס שלחופו המזרחי של הים השחור</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><b>531-538 0450H בנובמבר שנת תחתוני הבגיר הסיעודי, משרד ראשי, בית אנט D.A.R.H., אנפילד מס</b></span><br />
<b>[</b> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">צ"ל: נקודה ופסיק 11 בנובמבר , לא נתפס בבלוגר</span> <b>]</b><br />
<b><br /></b>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">גייטלי מספר לג׳ואל על מריבת שיכורים שהתפתחה לרצח שקרה מול עיניו. ג׳ואל מספרת לו על הפעם שהיא נחתכה מדיג בחברת אביה. הם עומדים מול החלון וצופים על שלג שיורד, שיחת שחר, ג׳ואל לא מצליחה להרדם. ג׳ואל מספרת לו על שיחה עם מק-דייד, אחד מהגמילה שסיפר על מישהי עם רגל קצרה מהרגל האחרת שהיא קצאה יותר, סוגנשל חידת aa שהיא מעל ההיגיון. גייטלי לא מצליח לקבל ממנה תשובה ישירה למה היא שמה מסכה. האם יש לה או אין לה נכות ואם כן מהי? בסוף זה מעצבו אותן שהיא לא יכולה לתת אפילו תשובה של- אני לא רוצה להגיד״. הוא מראה לה מה הוא כותב עליה ביומן. היא שואלת- באיזה תפקיד משחק האיש צוות והוא עונה לה- זה ששואל איך אחת שיודעת כל כך כך הרבה נמצאת פה</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><b>538-548 </b> O</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><b> [ </b>סימן O חצי היקף מודגש וחציו רגיל<b>]</b></span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">על לנץ, אחד מהנגמלים הותיקים, שותף לסבב ההרצאות של AAA. הוא להבדיל מהאחרים חוזר לבדו, על פי נוסחת ניווט משלו. הפסיכוזה שלו יוצאת בלילות שבהן הוא הורג חתולים וכלבים. מכניס אותם לשק ונותן להם למות בחנק</span><br />
<div>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span></div>
<div>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><b>548-550 מוקדם בנובמבר שנת תחתוני בגיר סיעודי</b></span></div>
<div>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><b><br /></b></span></div>
<div>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">הדבר היחידי שבגלל חשוף רודני טיין, ראש המשרד לשירותים כללים (לא מפורטים) הוא הסרגל הקטן שבעזרתו יום יום לא הפסקה מילדותו הוא מודד את הזין שלו. רודני נמצא בבוסטון בעקבות החקירה על הקלטת הלוהטת. הוא מנסה לתחקר שניים: ראש הסוכנות למלחמה בסמים DEA וראש האקדמיה לאומנות דיגיטאלית. שניהם צפו בקלטת וכעת נמצאים במצב אינפנטילי. הוא מאמת מבחינתו את השמועות על הזנק ששעושה הקלטת למי שנחשף אליה. רודני הולך בעקבות ההשערה שמחתרת קנדית היא שעומדת מאחורי עשיית הקלטת או לכל הפחות, הפצתה.</span></div>
<div>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><b><br /></b></span></div>
<div>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><b><br /></b></span></div>
<div>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><b>550- 553 שעות ערב, שני 9 נובמבר שנת תחתוני בגיר סיעודי</b></span></div>
<div>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><b><br /></b></span></div>
<div>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">פמוליס מתגנב/מטייל/משוטט במשרדי ההנהלה. הוא מאזין לשיחה בין אורתו סטיץ' לד"ר רוסק, הפסיכיאטרית. היא מנסה במונחי פסיכולוגיה שיצרות אצלו התנגדות רבה לשכנע אותו באבחון שלה למצבו, פחדיו, כשלונותיו. הדוגמאות שהיא נותנת: בובות בארבי ושטיחי לינוליאום.. ג'ים טרטלטש, גם הוא עובר. שני הנערים לבושים בצורה מזעזעת, בעצם רק שמים עליהם בגדים לפי קריטריון של נוחות. פמוליס משחק בכסא של המזכירה. הוא שומע רעש והולך בעקבותיו. הוא רואה את ג' ון ווין וגב' אינקדנצה בסוג של משחק מיני מקדים. היא לבושה במדי צ'ירלידר והוא לבוש בגרבים וכבע בלבד. שניהם נבוכים ומתלבשים כשהוא רואה אותם. יש משהו זדוני בקור הרוח של פמוליס כלפיהם</span></div>
<div>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><b><br /></b></span></div>
<div>
<br /></div>
<div>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><b><br /></b></span></div>
<div>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><b>553 - 562 רביעי 11 נובמבר שנת תחתוני בגיר סיעודי</b></span></div>
<b><br /></b>
<br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">ללנץ יש בעיה. הוא ממש מחבב את ברוס גרין והוא לא יודע איך לנסח את בקשתו שלא ילווה אותו בלילה כדי שהוא יוכל להמשיך לצוד חתולים וכלבים ולחנוק אותם למוות. הוא לוקח סמים למרות האיסור כדי שיתנו לו כוחות להגיד הכול אך עדין לא מצליח. גרין הוא השותף האידיאלי כיו הוא לא מדבר אך עדין נמצא, נוכח, פעיל, ואמר ללנץ כל שתי דקות מה השעה . לנץ כמעט מפוחד מהחיבה שלו לגרין. גרין בכלל לא מרגיש (או שלא מסופר שהוא מרגיש). לנץ לא מפסיק לדבר לגרין,</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">בהפסקת צהריים, הל אינקדנצה שוכב במיטתו, ידיו על חזהו ומשתזף במש מהחלון.. פמוליס נכנס אליו ושואל אותו אם הוא אכל. הל עונה שהחיה גמרה לטרוף ועתה היא נחה, פמוליס מסתלק. ג'ון ווין דוחף את ראשו, נשאר במשך כמה דקות ואז מסתלק בלי שינהלו איזו שיחה</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">לנץ מספר לו את חוויותיו בקומנה מטורפת בעוד אחד מניסיונותיו להיגמל מהסם. הוא בטוח שAA היא גם כת ששוטפת את מוח אנשיה. גרין אומר שכנראה הוא הגיע למצב שמוחו זקוק לשטיפה הגונה. לנץ חושב שזה לא חוכמה גדולה המשפט הזה, גון גייטלי אומר אותו כל הזמן</span>
<b><br /></b>
<b><br />563-627 </b><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">קטעים נבחרים מתוך רגעים לא רשמיים</span><b> ....SELECTED SNIPPETS FROM THE INDIVIDUAL-RESIDENT-INFORMAL-INTERFACE MOMENT OF D.W.GATELY, LIVE-IN STAFF,ENNET HOUSE DRUG AND ALCHOL RECOVERY HOUSE, ENFIELD MA, ON AND OFF FROM JUST AFTER THE BROOKLINE YOUNG PEOPLE'S AA MTNG. UP TO ABOUT 2329., WEDNESDAY 11 NOVEMBER Y.D.A.U</b><br />
<b><br /></b>[הפסקה ארוכה מדי, צוק אונן והמאושראחרימלחמה באמצע. רק קראתי לאיטי בלי יכול לכתוב. החזרה לכתיבה של הבלוג היא החזרה לנורמלי]<br />
<b><br /></b>
<b><br /></b><b>5</b>63-565 דוגמאות<b> ל</b>חילופי דברים בבית אנט. 1- קנטרני חיבתי בין ג'ואל לדון גייטלי. כייון שג'ואל מסתירה את עברה הוא לא מבין למה היא רוצה לשמוע אותו מדבר על כדורגל ומתחקרת אותו על עברו. 2- נגמל חדש מדבר (עם הרבה דהדה דה) עם דון. דון מנסה להרגיע אותו. 3- דון עונה למטופל שמדווח לו על בעיית סתימה 4- תלונה על המיים הקרים במקלחת. 5- דון מסביר ליולנדה, נגמלת חדשה, שלכרוע ברך ולהתפלל זה לא לכרוע ברך ולמצוץ למישהו<br />
<br />
565-567 אורין נפרד בשדה התעופה מ(הסוכן)הלן סטיפילי שלא פסק(ה) לשאול על משפחתו. בשדה התעופה הוא פוגש דוגמנית ידיים עם דרכון שוויצרי שמזהה אותו כשחקן ומבקשת חתימה לבנה. יש להם אחלא זיון<br />
<br />
567-574 שיחה בין מספר תלמידי האקדמיה לטניס: אידריס ארסלאניאן, עיניו מכוסות במסגרת ניסוי שהוא עורך עם טד שחט על יתרונות העיוורון, ג'ים טרולצ' ומייק פמוליס. הם נפגשים בחדר המדרגות לחדר המשקולות במרתף. ברקע בכי היסטרי של אנטון דוסט, אחד הילדים שנמצא בדכאון. השיחה , כצפוי מסתובבת לכיוון המד,בי פסיכי<br />
<b><br /></b>574-575<b> </b> לאחר הזיון אורין יוצא לסיבוב עם המכונית ונזכר שהנכה שהוא ראה במלון יש אותו מבטא שוויצרי (בעצם קנדי) ענוג<br />
<br />
575-589 סיפורו (האיום, אלא מה..) של ברוס גרין. אביו היה רקדן מצליח שחלה במחלה שקיצרה רגלו והפכה אותו לעובד (מריר) כממציא שעשועים ילדותיים מתפוצצים לסוגם. הוא נותן לברוס אחד שיתן אותו כהפתעה לאם. הצעצוע נתקע לאם בגרון וגורם למותה. ברוס מפסיק לתקשר ועובר לגור עם דודתו. אביו מתחרפן ובכוונה מייצר סיגרים מתפוצצים שגורמים למוות נוסף. הוא מורשע ונגזר עליו מוות. הילד (כעת אילם לגמרי) נגרר למאבק בין מחייבי ושוללי גזר דין מוות. כעת, לאחר שלנץ נעלם לו הוא מצליח למצוא אותו שוב ומביט עליו רוצח כלב של חבורת בריונים. הם רודפים אחר לנץ ומזהים מישהו מסתתר מאחורי העץ. הפרק מסתיים ברגע מותח<br />
<br />
589- 593 מריו יוצא לטיול לילי. הוא לא יכול לישון. הוא מגיע לבית אנט ושומע מישהו (הוא אפילו חושב שזאת מישהי מאחורי הוילון) ששומעת תוכנית מוקלטת של מאדאם פסיכוזיס<br />
<b><br /></b>593-596 פירוט המטלות שאורין צריך לבצע ביום נתון. מדובר לא רק על המון שעות עבודה אלא גם מספר מטלות במקביל, חלקן תלויות לחלוטין באינטרפטציה אישית שלו כלפי האירוע או החוסה (למשל איך לנער חוסה שמשאיר לכלוך במטבח באופן קבוע)<br />
<br />
596- 601 אורין הוא הטיפוס שמפנק במיטה. אורין רק יכול הנאה/לענג לא לקבל הנאה/להתענג. [לא הבנתי בדיוק מה הכוונה לגבי העונג היחידי שלו זה ממזון] הוא נהנה לשכב מכורבל לאחר הזיון, צעד נדיר מאוד לגבי גברים שמעדיפים להתרחק. דפיקה על הדלת גורמת לחרדה אצל דוגמנית הידיים שאיתה אורין מזדיין. היא מסתתרת. בדלת נמצא אדם בכסא גלגלים, מבטא שוויצרי (כמו הדוגמנית) מן הסתם ----הקנדי שמבקש מאורין להשתתף בסקר אנונימי. אורין לא מסוגל לדחות נכה. השאלות מוזרות ולא צפויות כמו מה הוא מתגעגע מארה"ב וכו'<br />
. כיוון שאורין ישר במה הוא מבין מהשאלות ומה לא, יוצא ששניהם מראיינים זה את זה, משוחחים בנעימות. הדוגמנית המסתתרת מתעתשת הנכה מעמיד פנים כלא שם לב. אורין מתגעגע לטלוויזה שהיתה כפויה עליו, עם תוכניות חוזרות שלא היה לו ברירה אלא לצפות, בלי האפםשרות להקליט וכו'. המראיין שאואל אותו להמה הוא לא מתגעגע, אבל אורין מפסיק את השיחה. הנשאר לו התחושה שעיני הנכה לא הפגינו שום תחושת נכות/נחיתות כשהביטו עליו מלמטה למעלה<br />
<br />
601-620 [מתוך כתיבת הבוקר מיד אחרי הקריאה] <br />
<div class="MsoNormal" dir="RTL">
<span lang="HE" style="font-family: Arial, sans-serif;"><br /></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><span lang="HE">עדין אחוז תזזית רגשית מפרק בספר </span><span dir="LTR">INFINTE JEST</span><span dir="RTL"></span><span lang="HE"><span dir="RTL"></span>. מה שהחל כסיפור אימה: לנץ, אחד המטופלים בבית
אנט, סוחר סמים חובש פאה לבנה [ושפם] שתחביבו הריגת חתולים וכלבים שנרדף על ידי
חבורת הקנדים, שכנראה מעורבת בסיפור הקלטת. שעה קודם, בדרכו חזרה מפגישת </span><span dir="LTR">AAA</span><span dir="RTL"></span><span lang="HE"><span dir="RTL"></span>, חמק לנץ מגרין שליווה אותו בחזרה למוסד
הגמילה, הרג וביתר את כלבם הענק שענה, בעודו חי לשם </span><span dir="LTR">PEPE </span><span dir="RTL"></span><span lang="HE"><span dir="RTL"></span> או </span><span dir="LTR">BEBE</span><span dir="RTL"></span><span lang="HE"><span dir="RTL"></span>. שלושת הקנדים, חמומי מוח </span><span dir="LTR">MOTHERFUCKERS</span><span dir="RTL"></span><span lang="HE"><span dir="RTL"></span> מגיעים למוסד בדיוק כשגייטלי מוציא מהבניין חבורת חוסים שהחנו
מכוניתם ברחוב הסמוך, במקומות מוגבלי שעות חניה,
כדי שיעבירו מכוניתם למקום מותר. מדהים, איזה כייף והתרגשות איך הפרק לקח אותי. התעוררתי לקראת תשע וחצי,
אפילו לא נמנמתי קלות, חרבון [להלן התפנות, יציאה-בפרק, הקנדים מגיעים כשגייטלי
לוקח מפתח מכוניתו של מטופל שסובל מבעיית
מעיים מהשימוש בסמים] ונסחפתי, לא יכולתי להפסיק, כמו ילד קטן..בן שתיים..הפרק
מתחיל בתיאור האובססיה של גייטלי לדרבן את החוסים להזיז את מכוניתם. האפשרות
הסבירה והקלה היתה לתת למכונית החוסים להיגרר כדי שילמדו לקח. גייטלי לא מוכן לנקוט
בגישה זאת ולא רק בגלל כאב הראש הצפוי לאחר הגרירה-ערימת ניירת בירוקראטית, אלא
פשוט כי הוא לא מוכן להיות במצב שקורה משהו שהוא יכול היה לעשות למענו משהו.
הקנדים מגיעים עם מכונית גדולה וחונים ברחוב,מול המוסד, מאירים אותו בפנסם. אחד
משלושת הקנדים אוחז אקדח גדול ומאיים על קבוצת החוסים שלא יתערבו בשעה ששניים
רודפים אחר לנץ. ללנץ יש פה גדול ומלוכלך וגישה תזזיתית של סוחר קוקאין במנוסה.
גייטלי מבקש מהקנדים להפסיק, הקנדים מבקשים ממנו שלא יתערב. שני הצדדים לא יכולים
שלא להמשיך. גייטלי מצליח לגבור עליהם. בזה אחר זה אבל הוא נורה. עכשיו הוא בצרות
לא פחות קטנות. הוא פצוע ומדמם אך אם יקבל עזרה מהמשטרה ומבית החולים הוא יסבך את
התהליך המשפטי שבו הוא מצוי. עליו להתרחק מזירת האירוע. ג'ואל, שיורדת מבנין הנשים
לרחוב, עטופה בצעיף כמו באגדות, משתלטת על האירוע (נורא מרגש נורא מרגש) דון
גייטלי שלט בזמן הזכרי וג'ואל שולטת בזמן הנקבי. היא שולחת את אחד החוסים להסית
מדרכו שומר מחברת השמירה (שמגיע באיחור לאירוע) והם מכניסים את דון המדמם מהכתף
ומהרגל מפגיעת סכין ואקדח. גייטלי מזהה את קולה של ג'ואל. השניים מאוהבים ללא ספק</span><span dir="RTL"></span></span></div>
<br />
<div class="MsoNormal" dir="RTL">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><span lang="HE">יום ראשון לציפורי הזברה פינק בחברתנו. אתמול סופסוף התחלתי, יותר
נכון המשכתי, לעשות </span><span dir="LTR">V</span><span dir="RTL"></span><span dir="RTL"></span> </span><span lang="HE"><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">בנושא גידול משק הבית, הלכתי לאליאס, התחברנו
ורכשתי כלקוח חביב, לאחר התלבטות מהירה את הציפורים הכי קטנות. בהתחלה בחרתי זוג,
נדמה לי גם בסדרת הפינק, יותר גדולים אבל הכלוב נראה לי קטן מדי. בכלוב הזה,
ציפורי השיר הקטנים, מתאימים...קדימה הפועל</span><span style="font-family: Arial, sans-serif;"><o:p></o:p></span></span></div>
<br />
<b><br /></b>
<b><br /></b></div>
Vardhan lezuzhttp://www.blogger.com/profile/02395844158137568798noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-6956082297210045107.post-88823382356577695082014-03-30T03:13:00.001-07:002014-04-26T22:11:07.635-07:00קריאה 300-450<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">
<br />
<b>299-306 14 בנובמבר שנת תחתוני בוגר סיעודי</b><br />
<b><br /></b>
הידרדרותו המוחלטת של טוני קראוס (הנרקומן שגנב את הארנק עם קוצב הלב של הזקנה אי שם בתחילת הספר) לבדידות, גיהנום גופני ושיגעון. לאחר שבוע של שתיית סירופ מלא קודאיין בשרותי הספריה הארמנית שם הוא התחבא במשך כשבוע, חוטף טוני קראוז התקף ברכבת התחתית. הסירופ היה תחליף ההרואין היחידי שהוא יכול היה להשיג לאחר שאף לא אחד מחבריו/נזקקיו/תןמכיו/משפחתו נשארו איתו בקשר. ההתקף לא נגרם בגלל הקודאין אלא האלכוהול בסירופ שגמר סופית את מה שגופו הצליח לשרוד בגמילה הכפויה. את הגמילה הוא עבר בעודו מתחבא במתקן נטוש לאחסון אשפה. הוא היחידי שם בגלל הג'וקים הענקיים שמופיעים שם, הקור בחורף וחום האימים בקיץ. גופו מורעל לחלוטין. (יתכן, לקריאה חוזרת,שטוני עבר גם שינוי מין ושינוי הורמונאלי, כך שגופו מלא ביותר תרופות מהרגיל בכל מקרה). תיאורי הסבל שלו והסימפטומים הגופנים מוגחכים מול הנסיון של טוני לשמור על איזשהו חזות אסתטית. הוא מלובש צעיף המורכב מנייר חום שלל קניות וכו'<br />
<br />
<b>314-306 7 בנובמבר שנת תחתוני בוגר סיעודי</b><br />
<b><br /></b>
( 306-12) מדריכי הטניס הבכירים (PRORECTORS) מחוייבים ללמד קורס אקדמאי. נושאי הקורס מוטרפים לחלוטין ובדרך כלל אין להם שום ערך. לאחר הקורס הראשון אצל מרי אסתר טוד שהוקדש ל"טורף חסר השיניים: הנקת חזה כהתקפה מינית" מוצא עצמו טד שחט נמשך ללמוד עוד קורס "קשרים כפולים בפסיכופאתולוגיה עכשווית". הפרק מתאר את מבחן אמצע הסמסטר שבו על טד שחט לתאר כיצד קלפטומן אגורופוב יותנהג כששני תסביכיו מתנגשים זה בזה. בעודו מנסה להשיב, משודר ברדיו הפנימי תוצאות המשחקים שהיו בשבוע החולף תוף הקפדה אובססיבית תמיד להשתמש בתיאורים שלא חוזרים על עצמם של המשחק והשחקנים. הפרק מתאר את תנועות ההתנגדות הקוויבקית ומרמז בעצם שהמרצה, מרי אסתר טוד חברה במחתרת שיורה בנהגי משאיות באמצע נסיעה בכביש בין ארה"ב לקנדה. רק עכשיו התחילו לעלות על כך שיש יותר מדי תאונות מוזרות של נהגים שלכאורה איבדו את השליטה בכביש הזה<br />
<br />
(312-14) לידתו, חייו וצורתו המעוותת (מאוד)של מריו. הילד האמצעי והמעוות של משפחת אינקדנצה. מריו הופך להיות שוליית צלם של האב שבונה עבור הילד ערכת צילום שמצליחה לפצות על מגבלותיו הרבות. למרות המגבלות, מריו הופך להיות עובד מן המניין בעסק המשפחתי. הל מתואר כאח מגן שלא מסוגל להפרד ממריו. הפרק מסתיים באירוע שבו שובר הל את מטקת הטניס שלו על נציג ארגון הנכים שבא לראיין את מריו (ולרמז בכך שמריו נכה). MOMS אמם של שלושת האחים היא שקבעה שהאח יעבור לגור במגורי הסטודנטים ולא איתה<br />
<br />
<br />
<b>317-321 30 אפריל/1 מאי שנת תחתוני בוגר סיעודי</b><br />
<b><br /></b>
סטיפלי ומרתה בטוסון ממשיכים להתדיין על חופש ופוליטיקה. נראה שסטיפלי (שמימש את החופש לו, שינה מינו לאישה ועדין משרת בFBI) גילה שמרתה קשור בצורה כלשהיא למחתרת קוויבקית שאחראית, להפצת קלטות שמי שרואה אותן מת מרוב הנאה. עדין אין קשר בין הקלטות לתאונות בכביש<br />
<br />
גרסה 2 שוב כותב<br />
עמוק לתוך הלילה ממשיכה השיחה בין מאראתה לסטיפלי. הפיאה של סטיפלי כבר ירדה ממקומה. לא כתוב אבל מרגיש הוא רבר נראה מגוחך. סטיפלי סוחט ממרתה התוודות מלאה על חלקו במחתרת לשלרור קוויבק/קנדה. הם חוזרים על הויכוח הישן בינם על חופש וארצות הברית. האם ארה״ב היא הטובה מכל האפשרויות הרעות שיש, דת מול מדינה, זכויות האזרח וכו<br />
<div>
<br /></div>
<br />
<b>342-321 8 בנובמבר שנת תחתוני בוגר סיעודי INTERDEPENDENCE DAY GAUDEAMUS IGITUR</b><br />
<b><br /></b>
על ESCHATON, משחק המחשב הממכר שפיתח הל ומייקל פמוליס. המשחק הוא שילוב של פעילות על מחשב ומחוצה לו ( למשל, כדורי טניס אמיתיים, משגרי טילים בתוך גרביים מחוץ לחדר וכו") . מדובר במשחק איסטרטגיה שבו לכל קבוצה יש תקציב , נשק וכו'. מידי שנת לימודים, בכל מחזור חדש, לפחות עשרה ילדים חדשים מתמכרים למשחק<br />
שמכריח אותם להחליט החלטות הרות גורל. במשחק שמתואר, ישראל מושמדת ומספר הנפגעים הוא כשש ספרות נפגעים <br />
<br />
<br />
<br />
<b>343 - 375 8 נובמבר שנת תחתוני בוגר סיעודי יום התלות הפנימית Gaudeamus Igitur interdependence day </b><br />
על ״דגל לבן״ קבוצתו של גייטלי בבית אנט. התנהלות של AA בוסטון, הכאוס והסדר כנס המתרחש מדי יום. דוגמאות לאותן התוודויות. ממקומות שונים. ותיקי הגמילה ששרדו את הסטטיסטיקה (70 אחוז מהמכורים מתאבדים. היתר מתים סתם. מעט שורדים) הם בגלל אותו עיסוק, ההופעה לפגישות והתוודות. תיאור שיחות ההפסקה, האוכל-ביסקוויטים על פי רוב והקפה. הפגישה הרשמית של דגל לבן היא ביום ראשון בערב בקפיטריה שבית אנט. הותיקים נוסעים מדי יוםכקבוצה להרצות במקומות אחרים. בימי ראשון מגיעים אורחים ותיקים ממקומות אחרים. בעצם הם. נגמלי AA זזים מקבוצות לקבוצות בכל מיני חורים בבוסטון. <b> </b><br />
<b><br /></b>
<b>367 </b>פסל החירות בניו-יורק. מדי שנה ב-1,בינואר מוחלף מוצר (פרסומת?) שאותו אוחזת אשת החירות. קטע של כמה שורות. הקשרו עדיין לא ברור.<br />
<br />
תיאור פגישות AA ממשיך. כדוגמה לאכזריות הנדרשת מותיקי הגמילה מובא סיפורה של נגמלת חדשה. סיפורה האיום שאותה היא תגולל, עוד דוגמה לעובדה הכואבת שהעיסוק בגמילה הוא לא לסיבה שממנה נגמלת אלא לקשיי הגמילה היומיומיים עצמם. הבחורה, שמוגדרת כ basic advancr, אומצה על ידי משפחה לכאורה נורמאלית עם בת נכה קשה. המאומצת סובלת את הפסיכוזה של האם שרק מתנהגת עם הבת כאילו אין איתה בעיה ומאלצת את בתה המאומצת ללכת עם האחות הנכה לכל מקום כל הזמן. ואז מתגלה פסיכוזת האב הנחמד וטוב הלכת. הוא נוהג לאנוס את בתו הנכה, מרכיב עליה מסכת רחל וולש. אופפ זה סיפור איום. נהיה יותר גרוע. היא בורחת מהבית נהיית ג׳אנקית, נכנסת להריון ויולדת תינוק מת ( נראה רע ומעוות כמו האחות החורגת). היא עוברת לשלב הכחשה וסוחבת את התינוק איתה מספר חודשים עד ,רשויות הרווחה מפרידים בינם ושולחים אותה לאשפוז. היא כעת אחרי. יציאה מהמוסד. הבעיה בסיפורה- אשמת המצב. עדין, אף לא אחד אומר לה משהו על כך. עוצמת הסיפור מכה בכולם<br />
<br />
<br />
אופס איחדתי שני סיפורים. המאומצת והיולדת לא אותו אחת. אבל כן, אולי , מדברות באותה פגישה. לבדוק, ארז?<br />
<div>
הפרק מסתיים בשיר חרוט על אסלת השירותים: do not ask WHY/if you dont want to DIE/do like you TOLD/if you want to get OLD</div>
<div>
<br /></div>
<div>
<br /></div>
<div>
<b>375-379 30 אפריל/1 מאי שנת תחתוני בוגר סיעודי</b></div>
<div>
<br /></div>
<div>
מרתה וסטיפלי מדברים. מרתה מלגלג קלות על סיפור הכיסוי של סטיפלי כעיתונאית (הוא העיתונאית שרודפת אחרי הל)</div>
<div>
<br /></div>
<div>
על HIMSELF והסרטים שאף לא אחד היה מסוגל לצפות, ללא שום קו עלילתי קוהרנטי (האיש שהחל לחשוד שהוא עשוי מזכוכית). הימסלף היה שייך לזן השיכוריםם שמתהפך לגמרי לאחר שתייה והיה מסוגל להפוך לאדם הכי דראמטי שיש (אלים או בוכה) משיא הרוגע כשהוא מפוכך. הוא נהג לשבת עם לייל (גורו מלקק הזיעה ) ומריו (כסוג של נער שליח) ולשתות. לייל היה מסוגל להרגיע אותו ומריו אחראי להביא קרח חדש, פח להקאה. יש איזכור על לילה מסויים כהשפעה על סרט</div>
<div>
<br /></div>
<div>
פגישות AA. עכשיו מגיע הסיפור על ההיא שלא הסכימה להיפרד מילדה המת. הסיפור כל כך מזעזע שאףלא אחד מהותיקים מממצמץ. יש איזושהיא הקלה שלא הם, שחוו הרבה זוועות בחייהם, לא נאלצו לעבור את חוויות הג'אנקי של הנגמלת החדשה</div>
<div>
<br /></div>
<div>
עוד על הדינמיקה של הפגישות בין לייל, הימסלף ומריו בחדר הרמת המשקולות. לייל נהג להקריא לאינקדצה משירי וויליהם בלייק אבל מדובב בקולות שונים (היה כבר במקום אחר נדממה להל ואוריון את הנוהג של להשמיע בקולות שונים של גיבורי קומיקס איזה משורר, אולי גם בלייק)</div>
<div>
<br /></div>
<div>
<b>380 - 449 8 נובמבר שנת תחתוני בוגר סיעודי Gaudeamus Igitur </b></div>
<div>
<b><br /></b></div>
<div>
<b>-386 </b>על סרטו הראשון של מריו, שלוש שנים לאחר מות האב. 48 הדקות תיעוד של הופעת תיאטרון בובות שהל היה אחראי על הדיאלוג אבל מריו עשה כמעט הכול לבד (צילום- שHIMSELF בנה לו במיוחד כשהוא העריך שהוא הולך להתאבד בקרוב ומריו ישאר לבד, עריכה, קול, עיצוב הבובות וכו'). הסרט, פוליטי מאוד, הפך ללהיט בקרב תלמידי האקדמיה ומוקרן מספר פעמים בשנה. פעם אחת בשנה על מסך ענק במסגרת (נדמה לי יום חג קנדי. MOMS קנדית במוצאה). גיבור הסרט הוא הנשיא ג'נטל, פרודיה על רונלד רייגן שמאחד את ארצות הברית, קנדה ומקסיקו ויוצר מעצמת על בהנהגתו. הוא זוכה להערצת הונים, מצליח למכור את משנתו הימנית פאשיסטית אפילו לשמאלנים יפי נפש<br />
<br />
<b>390- </b>לייל, המעסה, אחראי על חדר הכושר, גורו הליקוקים הוא הפסיכולוג של מרבית התלמידים. כל מי שזקוק לעצה פונה איו. הוא ניחן ביכולת הקשבה ואמפתטיה.על מרלון שתמיד מזיע, על לה-מונט צ'ו רק בן 11 וכבר מוטרד שעודף התחרותיות שלו יפגע לו בקריירה, קנט בלוט , 10, עדין לא מאונן, כבר מודאג שמא המחשבות על אוננות יפגעו בו, אנטון דוסט מודאג מהשומות הגדולות בגבו ועל פניו ליד אפו. כל הזמן נותנים לו קלינקס שינגב את האף<br />
<br />
<b>-394 </b>תלמידי בית הספר צופים בסרט. נשיא ארה"ב שמספח אליו את קנדה ומקסיקו מנסה לשכנע את ראש ממשלת קנדה ונשיא מקסיקו לקבל לידיהם חומר רדיו-אקטיבי או לספח חלקים מארה"ב עם חומר רדיו אקטיבי. הסרט עכשיו הוא תערובת של יומני חדשות מפוברקים. ג'נטל, נשיא ארה"ב נהייה חולה<br />
<br />
<b>390-</b><b> </b>אל תזלזלו בחפצים מפציר הגורו לייל. לסטיץ' יש בעיה. עד כה הוא חשד שמי שמזיז כל לילה את המיטה שלו ועורם את הרהיטים בחדר אל מול הדלת הוא שכנו. מסתבר שלא. קוייל,שכנו לחדר, נסע הביתה. סטיץ' לפני מספר שנים דם דבק מגע על הכסא של לייל אז הוא פוחד להתייעץ איתו. בלית ברירה, כי ייתכן שזה הוא והוא מהלך בשינה, אפשרות שמפחידה אותו מאוד , הוא מתייעץ עם לייל. הוא נותן ללייל דוגמה למקרה שבו אדם עמד על כסא ואז התרומם עם הכסא, לעולם לא גילו כיצד<br />
<br />
<b>-398 </b>אזור הגבול בצפון ניו-יורק ליד קנדה. מוכרז כאזור מוכה אסון בגלל הנזילות הרדיו-אקטיביות. מתנהל דיון בקבינט, הנשיא ג'נטלי משתגע ומנסה לכפות על רה"מ הקנדי לקבל לחסותו את האזורים מוכי האסון. (מעמ'407) דמותו של הנשיא ג'נטלי מושפעת מאריק קליפרטון, שחקן בינוני ודמות אגדית שהופיעה משום מקום. קליפרטון הופיע לתחרויות עם אקדח ואיים להתאבד אם הוא לא ינצח. חוץ ממערכה אחת הוא לעולם לא הפסיד. כולם נתנו לו לנצח בכל מכה<br />
<br />
<b>410- </b>קצת על ההתמכרות של הל לטבק ונסיונותיו להיגמל. טבק מאוד גרוע לשחקן. תיאור אחת משתי העבודות היחידות שהל כתב שלא קשורות לקולנוע. הל מנתח את המשבר בתעשיית הטלוויזיה שקרה לפני ארבע שנים כשהטלוויזיה בכבלים/לווין/וידאוטייפ הוריד מארבעת הזכיניות של הטלויזיה הארצית את המונופול. השינוי בהרגלי הצפייה של האנשים לא היה כל כך פשוט. צופיים לא היו רגילים לזפזפ. מה שלימד את הצופים לזפזפ הם סדרות פרסומות של מוצרים כמו כדור לכאבי ראש ומכשיר לניקוי לשון שהיו כה אפקטיביות שהמכירות עלו אבל אנשים היו מזפזפיפ מתחושת הגועל והמיאוס. הל מנתח את מפת האינטרסים הכלכליים שהשתנתה בעקבות השינוי בהרגלי הצפייה<br />
<br />
<br />
<b>442-418 30 אפריל/1 מאי שנת תחתוני בוגר סיעודי</b><br />
<b><br />-430 </b>סטיפלי ומאראתה ממשיכים לעשן ולדון בינהם על ההבדלים בין קנדה לארה"ב. איך ממקסמים את הנאתך בלי לפגוע באחר היא שאלה שקשורה לחופש האישי וגבולות החופש. הדוגמה היא מרק אפונה יודע כמעדן צרפתי/קוויבקי/מונטריאולי, שיש רק כמות למנה אחת. כיצד יחולק המרק בין שני הסוכנים, האם אפשר לחלק את המרק בין שני הסוכנים וכו' הבעייה היא שסטיפילי לא מוצא שום סיבה/היגיון/משהו להרוויח בפשיעה שאותם היא חוקרים. הפשעים סתמיים, חסרי הקשר, כמעט הוצאת כעס ותו לא<br />
<br />
- <b>436</b> הצופים מתחילים להתעייף מהסרט. ילד אחד אפילו בוכה בכי תמרורים מתחת לשולחן. מסתבר שסאגת קליפרטון [שהוריו האלכוהוליסטים/נרקומנים של תרופות לא שמו לב להעדרויותיו ולאוסף הגביעים שלו, מריו והימסלף נסעו ללוויה] לילד שלא יכול לסבול הצלחה/כישלון מתחוורת למקרה מזעזע אחר. ילד מקליפורניה זכה בתחרות. הילד אומן על אביו ונישא על כתפיו. בבית הוא שתה קקאו עם ציאניד בערב, האבא ניסה להחיותו ובעצמו מת מהציאניד וכך , בזה אחר זה, כל חמשת הילדים הנוספים שעשו קורס החייאה באותו שבוע והאמא מצאו את מותם. המקרה הביא לכך שחובה שיהיה פסיכולוג צמוד למוסד ספורט. הפסיכולוגית הצמודה באנפילד שנואה על ידי כל הילדים, היא רק חוזרת על המשפט האחרון שכל ילד אומר עם סימן שאלה. בסרט ממשיך דיון הקבינט. הנשיא ג'נטל מספר שהיא ראה שחקן פוטבול אגדי והוא לא מכיר אותו [הכוונה לאוריון]<br />
<br />
<br />
<b>442-449 שנת תחתוני בוגר סיעודי</b><br />
<b><br /></b>
גייטלי מתחיל להיזכר בילדותו כתשעה חודשים לאחר שהוא מתפכח. אמו האלכוהוליסטית שהיתה נרדמת עם בקבוק סטוליציניה (היא שתתה רק סוג אחד של וודקה) כילד הוא היה עוקב אחריה מתחת לשולחן לפני הטלוויזיה בלי הכבלים. וכשהיא היתה נרדמת הוא היה לוקח את הבקבוק ומערבב את הוודקה עם המון מיץ ושותה. משאיר לה קצת שיהיה לה כשתתעורר למחרת בבוקר. אביו עזב שהיא היתה בהריון. אביו החורג היה למרביץ לה מדי פעם במקומות שלא משאירים סימנים. גייטלי לא היה מסוגל לבקר אותה כשהיא אושפזה בעשר השנים האחרונות לחייה. גייטלי נואן בפני קבוצת "מזל רע עוד יום אחד שאתה לא יכול לשתות" ומקבל הרבה מחיאות כפיים מרוכבי הרלי בגמילה. הוא לא מצליח להבין איך אפשר להיות בייקר ולהגמל. נושא ההרצאה שלו: כשלונו בלדמיין את המושג אלוהים. הוא לא מצליח לראות/לחשוב /לדמיין דבר חוץ מכלום מפחיד<br />
<b><br /></b>
<b><br /></b>
<b>450-449 מאוד מאוחר באוקטובר ש. ת.ב. ס.</b><br />
<b><br /></b>
להל יש חלום חוזר שבו השן הקדמית שלו משחירה ונשברת ואף אחד לא רוצה להביט עליו. הוא מתעורר לפני אימון הבוקר. מריו לא נמצא במיטה. בלילות האחרונים בנסיון לדעת מה קורה עם מאדאם פסיכוזיס שנעלמה משעת השידור שלה בחצות, הוא לא מצליח להירדם. הל אומר לו שזה דווקא חדשות טובות, כי אם היא היתה עוזבת היו מודיעים. מריו רגיל להרדם עם הקול שלה עכשיו הוא לא יכול. לראשונה בחייו הוא מראה סימני עצבנות<br />
<b><br /></b>
<b><br /></b><br />
<b><br /></b>
<b><br /></b>
<b><br /></b></div>
</div>
Vardhan lezuzhttp://www.blogger.com/profile/02395844158137568798noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-6956082297210045107.post-52970486274860354372013-12-28T09:07:00.002-08:002014-03-30T01:14:52.278-07:00קריאה 151-300<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">
<b>151-156 0 </b><br />
על בדיקות המעבדה למניעת שימוש בסמים באקדמיה לטניס וכיצד מתבצעת הברחת שתן נקי מסמים בעת בדיקת הסמים השנתית לתלמידים המדורגים בתחרויות טניס<br />
על פמוליס, בן ה-17,סוחר הסמים העיקרי, האחראי על הברחת השתן וחבר של הל ומריו--- though friendship in ETA is nonnegoiated currency -- מריו ופמוליס חברים טובים ועובדים בעסקי הוידאו של פמוליס/אקדמיה. פמוליס גאון במדעים מדויקים ובגלל זה מצליח לקבל את המלגה למרות הישגיו הדלים בטניס<br />
<br />
<br />
<b>157-169 חורף B.S 1960 -טוסון אריזונה </b><br />
אביו של ג'ימס ג'ים אינקדנצה האיש שהקים את אקדמיית הטניס מספר לבנו מדוע כה חשוב בשבילו לתת לו שעור בסיס בטניס, על היום שהוא ריסק את ברכיו ואת קריירת הטניס, על מערכת היחסים בינו לבין אביו והשפעתה על המשחק שלו וחייו<br />
<b><br /></b>
<b>169-171 רביעי בנובמבר שנת הביגוד התחתון של הבוגר הסיעודי</b><br />
<b> </b>על מייקל פמוליס PEMULIS, לא פראייר של אף אחד, חבר קרוב של הל ומריו ובקבוצת הטניס הבוגרת. סוחר ואוהב סמים. מתמטיקאי מחונן, סטודנט ושחקן עצלן שפחדו הגדול הוא לעוף מהאקדמיה<br />
<br />
<b>172-176 טניס והעילוי הפראי קריין הל אינקדנצה, 11.5 דקות קלטת/מחסנית בידור דיגיטאלית בוים, הוקלט, נערך ובהתאם לטופס הרישום-נכתב בידי מריו אינקדנצה....</b><br />
הל אינקדנצה עובר נושא אחר נושא ומכסה את כל הבעיות הגופניות, הפסיכולוגיות, החברתיות המשפחתיות, הכספיות שכרוכות בלהיות שחקן (טניס). כדי להצליח כדאי לשחקן להיות פתוח ללימוד מאלו שלא הצליחו ומכשלונותיו<br />
<br />
<b>176-181 מבחר תעתיקים מממשק-תושבים-שעות ביקור של הגב' פטריסיה מונטסיאן M.A, c.s.a.c. מנכ"לית של "אנט בית הגמילה מסמים ואלכוהול..</b><br />
מבחר דוגמאות מייצג של סוגי ההכחשה למטופלים שכולם אולצו על פי חוק להגיע לטיפול. חלק גדול מהם מתמקח לשם ההתמקחות על הגדרת אופי ההתמכרות שלו<br />
<br />
<b>181-195 שלהי אוקטובר שנת בגד-תחתון של הבגיר הסיעודי</b><br />
על "מופע חצות של מאדם פסיכוזה" תוכנית הרדיו החביבה על מריו אינקדנצה ושאר המוזרים שנמצאים בטווח הקליטה המצומצם אך מפולח למשעי של WYYY רדיו הקולג' של קמברידג'. בתוכנית שמתוארת מקריאה מאדאם פסיכוזה רשימת פגמים גופניים של בני אנוש. מריו מאזין מכור לרדיו. כשהוא שומע רדיו הוא צמוד לו מילולית. הפרק מתאר גם את הסטודנט המחוצ'קן, קדם דוקטורט לחקר מתכות טרנסנוראניאלים משועבד הלוואה ענקית ללימודים [transuranial — chemical elements heavier than Uranium, that is, artificial ] בניגוד למריו, שמקשיב (וקרוב לוודאי לא מבין) הסטודנט לא מקשיב אבל מבין היטב. מאחר שאבריל אינקדנצה לא מסוגלת לאכול מוקדם, הארוחות המשפחתיות עם מריו והל נערכות בזמן התוכנית. הארוחה, כולל המאכלים מתוארים כטקס קבוע, שמריו ואבריל עורכים אותו באדישות ללא עונג וכאב. מריו נפרד משניהם בשעה אחת בלילה באותה צורה מדי שבוע. הוא אומר למריו שהואירד לבד לחדרו, שמריו יכול להישאר ולשמוע רדיו. האם שואלת מהן תוכניותיו והוא עונה-לעשות צרות. על כך היא משיבה בפנים רציניות "אל תעשה, בשום פנים ואופן, כייף" ומריו מתפוצץ מצחוק.<br />
תיאור הבניינים השונים של "אנפילד",קומפלקס בית החולים הציבורי של המארינס. "בית אנט" לגמילה מסמים ואלכוהול הוא השישי מתוך שבעה בנינים. בקצה הגבעה ממוקמים מגרשי הטניס של הבית ספר לטניס. הקמת הבית ספר פגעה בבנייו השביעי. הבניינים מושכרים לשירותים שונים של משרד הבריאות טיפול בגריאטרים של המארינס, שיכורים ואלכוהוליסטים, מכורים למאתדון ולסמים אחרים. יש פירוט של כל בניין<br />
<br />
<b>223 - 195 6 נובמבר שנת בגד-תחתון של הבגיר הסיעודי</b><br />
<b><br /></b>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">חבורת החניכים בוגרים בחדר המשקולות עם המאמן בארי לאוך. השעה היא 4:10 ונשמע שהכול כרגיל. זהו אימון חופשי, המאמן מסתובב בין הטניסאים שכיחידים וזוגות מתאמנים בצורה חופשית</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br />
נושף נשיפה מכמירת לב לדברים שאני למד שהגעתי למוסד גמילה. כשורה של זיקוקים נורים הדברים שאשפר ללמוד כשאתה שוהה במוסד גמילה. מתחיל בהשפעת ההתמכרות על גופו של האדם המכור ועובר לסך כל החיים שעוברים למכור לפני ואחרי הסם שהוא מכור אליו. אמיתות פשוטות ("להתרכז זאת עבודה קשה") עובדות מחקריות ומצבים סיפורים/הבזקי תמונת סיפור . הרחבה על נושא הטאטו (205) דרך עיניו של טייני יואל שמפתח אובססיה לחקור מקועקעים. נקודת המוצא שלו הוא הפער בין מעשה שיש לו השפעה לכל המשך החיים, לחוסר העניין/זכרון לאותו רגע שהקעקוע נעשה (בהקצנה- מקועקע עם השם ג'סיקה לא זוכר מיהי). הוא מפלח את המקעקעים לשניים, ואחרי זה שלושה סוגים: המתפאר הסטואי ומקעקעים עצמיים בכלא. דון גייטלי (מסיפור הפריצה שהסתבכה להריגה ) הוא דוגמא לאחד שכזה</span><br />
<br />
2<b>23-226 כרונולוגיה לפי שנה של ארגונים צפון אמריקנים של מחזקי רווח מסובסדי זמן</b><br />
<br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">פרוט 1-9 של שמות שנים. שנה 1- שנת הוופר, שנה 8- שנת הבגיר הסיעודי, שנה 9- שנת גילעד (מצורפת הערה)</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">ג'ואל ואן דיין, גבורת סרטו הבלתי נגמר של ג'ים אורין והמאהבת של בנו אורין, מעשנת בפעם האחרונה את ההומבייס תוצרת בית שלה, בדרך להתאבד. היא משחזרת לעצמה זכרונות מג'ים ואורין ( היא מזהה עצמה עם אגוד הדפוקים הנסתרים. בקלות, עליה יכלה להיות אנדקוטת השיכור של ווינסטון צרציל-את גברתי דפוקה ואני שיכור, מחר אהיה פיכח ואת תמשיכי להיות דפוקה) </span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><b>227 - 242 קורת חיים משוערות של הלן P סטיפלי, 36, 1.93 ס"מ, 104 ק"ג, A.B, M.J.A</b></span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">משרות עיתונאיות, לפי הסדר ומספר שנות\חודשי העבודה</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">המשך מסעה (אולי האחרון) של ג'ואל ואן דיין. מבקרת במסיבה של מולי נוטקינס לכבוד הדוקטוראט שלה (מולי גם מנסה להתאבד, לפי זכרוני) ג'ואל היא ככל הנראה מאדם פסיכוזיס</span><br />
<br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">מבנה הבעלות על הגבעה שבה נמצא שטחו של בית הספר אנפילד ועוד מספר מוסדות אקדמאיים-רפואיים ורוחנים</span><br />
<br />
<br />
<b>258 - 242 5 נובמבר שנת בגד-תחתון של הבגיר הסיעודי</b><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"> שיחת טלפון בין אורין להל. אורין מתקשר. שיחה צינית ומתוחכמת ביו שני אחים שמאחוריהם הרבה שעות דיבור. הל עעסוק בגזירת ציפורניים. אורין מתקשר כי כתבת חטטנית (נשמע זאת הלן סטיפלי ) התקשרה לעשות תחקיר עומק עליו ומשפחתו. השיחה מתפתחת למוות של האבא (שהתאבד בהכנסת ראשו למקרווייוו. לשם כך הוא ממש היה צריך תכנון מוקדם ומוקפד כדי לגזור מקום לראשו ולא לפגוע במכשיר).מסתבר שאורין סירב להגיע הביתה לאחר מות האב והל הוא לא רק זה שמצא אותו אלא גם היה צריך להתמודד עם כל הבלאגאן שהיה. הל מספר על פגישותיו עם הפסיכולוג מתמחה -אבל שכספורטאי בבית הספר הוא אולץ ללכת בעקבות הפטירה. הל תיעב את הפסיכולוג ולכן הוא למד כיצד לשחק אתה"אבל" לשביעות רצונו של הפסיכולוג. מה שקרה הוא שהוא שקע בדיפרסייה עמוקה, הפסיק לישון, היו לו הרבה סיוטים וחלומות בלהה אבל הוא גם שיחק מצויין. אז הל נתקע- הוא לא הצליח לעבור את שלב 4 של תהליך האבל ובעקבות ההצלחותיו בטורנירים, הדרישות הספורטיביות ממנו גברו. בסופו של דבר, מי שחילץ אותו מהפסיכולוג הייתה העצה של לייל, הגורו המלקק, שבאותו זמן תירגל את האבל הפרטי שלו בעזרת ספרו של וולט וויטמן "עלי שלכת". לייל, לאחר מספר ליקוקים אמר שהוא נפעם מההתמודדות של הל עם צרת הפסיכולוג בנוסף לאבל על מות האב והעובדה שהל היה חביבו של האב והל היה הראשון למצוא אותו. העיצה שלו היתה לא ללכת לפגישה כסטודנט לאבל, כפי שהל עשה עד כה (למד את הספר ושיחק את מה שמצופה ממנו) אלא ללמוד מה הפסיכולוג רוצה ומה הוא רוצה לקבל. ואכן כך. הל התחיל להאשים את הפסיכולוג שהאחרון "גונב" ממנו את האבל והא לא יכול בגלל זה להרגיש כלום (החלק הזה היה נכון כמובן). בפגישה הבאה הל צרח כמצופה שהמוות לא היה באשמתו וגם שהוא לא אשם על התחושה ש"משהו מריח מצויין", לפני שהתברר לו שהריח הוא ראשו השרוף של אביו. </span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<b><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">258 - 299 6 נובמבר שנת בגד-תחתון של הבגיר הסיעודי</span></b><br />
<b><br /></b>
<b>(</b>258-270) תחרות הטניס במגרש סגור בפורט וושינגטון. תיאור השחקנים של קבוצת הג'וניור (ששה שחקנים, מקום ראשון בדירוג מתמודד עם מקום ראשון וכו') מדובר בתחרות קטנה יחסית, רק הטוב בתשעה משחקים לעומת התחרות הצפוייה להם בקרוב . שנה שעברה הם הפסידו. המפסיד צריך לשיר שיר מאוד טיפשי במסיבת הסיום. מסתבר שהשנה יש להם סיכוי לזכות כי משתתף ג'ון ווין שלא היה בשנה שעברה והל אינקדנצה שהחל להתפוצץ מאז מות אביו. ג'ון משחק כמכונה ומביס את יריבו. הוא קנדי ותקוות רבות יש עליו שבעזרת הכסף שהוא יעשה תיחלץ המשפחה מסוג של מעמד ביניים נמוך ואבא שממן את המשפחה בעבודת כרייה מסוכנת. ג'ון מתחרה רציני למספר 1 ברמה הארצית. הל בדרך כלל בין 4-5 בנבחרת שלהם ומקום 43 ארצי. תיאורי משחקים. איך משחק כל שחקן. חבורת השחקנים מביטה על המשחק של ווין. פמוליס מקיא לדלי. מסתבר שהוא עובר טקס של הקאה וקיבה רגישה לפני כל משחק. שאחט שעוזר לו, מזכיר לו שזה עוד כלום לעומת מה שהיה לפני מספר שבועות. מריו כמובן שמצלם את המשחקים ותגובות השחקנים לפרומו וידאו שמוקרן במסיבת גיוס הכספים השנתית. מתואר לבושם של השחקנים עם פירוט המשמעות הכספית\אחריותית. כל פיסה בגופם נמכרת לחברה כזאת או אחרת לציוד ספורט. משחקו ויכולתו של שאחאט רק השתפרו מאז הפציעה שלו והעובדה שהוא איבד את הDRIVE. ללא הרצון החייתי לנצח הוארגוע ומביא תוצאות מצויינות. הוא בעצם נהנה לשחק, ברור לו שהקריירה שלו כבר לא ממש תתקדם. שאחט חושב שלא יכול להיות שההבזקה הפתאומית של הל לא תיגמר רע אבל הוא לא מדבר על זה איתו. קצת על האקסטרוגנצה של מארגני התחרות (הליקופטרים, סיגרים..) התחושה שהשחקנים הם סוג של מזון/פס יצור בהצגת גלדיטורים מודרנית<br />
(270-293) משמרת לילה של דון גייטלי בבית אנט, מוסד הגמילה ליד האקדמיה. גייטלי, שרוע על הכורסה בוחן את עצמו ואת הנגמל החדש ג׳ופרי דיי שהגיע לא מכבר. העובדה והסיבה שדון לא היה מהמר על הצלחתו של ג׳ופרי להיגמל עלולה לנבוע גם ממקור חולשתו של גייטלי עצמו: היהירות. גייטלי שםנעצמו כשופט ונגמל אמיתי לעולם חייב להתיר לאלוהים בלבד להיות השופט. ג׳ופרי לא מפסיק לזיין את השכל ומדקלם באגרסיביות את משפטי המחץ החוזרים במהלך השיחות הקבועות. בהתחלה ג׳ופרי משתף פעולה ופעם לנץ, הנגמל שלא יכול לענוד שעון אך חייב לדעת מה השעה כל הזמן, אך ככול שהלילה מתקדם ולנץ לא מפסיק להציק, יוצאת החוצה האגרסיביות שלו. גייטלי יודע שהעובדה שג׳ופרי לא מודה באמת בהזדקקות הנואשת שלו לסמים, היא שתעמוד לו לרועץ בהליך הגמילה. דיי מייחל לכניעה מוחלטת של ג׳ופרי שבו הוא יאמר לו שאין מנוס מתרגול יומיומי כואב של ההתנקות וההתנזרות מהדבר שהכי חסר. יכולתו של גייטלי לתפקד ואף להצליח במשרתו נובעת מכישור כיבוי והדלקת תשומת לב ששימשה א ותו בימיו כפורץ. כשאחד מתומכי גייטלי במוסד העיר לו והביא את גייטלי לנסות שלא להתעלם ממה שקורה ולחוות רגשית את הכאב של מטופליו, הניסוי החזיק לא יותר מחצי שעה. גייטלי לא היה מסוגל. הדרך היחידה שלו לשרוד את העבודה האיומה, השגחה על נגמלים כמוהו, היא להמשיך לסגור עצמו. גייטלי עצמו גמול 421 יום וכל יום מאמץ חדש<br />
<br />
<br />
<b>283-299 (סימן גרפי ירח זורח בעיגול [מה שקודם כונה יין יאנג])</b><br />
<br />
הפרק מספר כיצד הגיע אורין אינקדנצה, טניסאי בינוני מטה שלא החזיק כדור פוטבול בימיו עד שהגיע לקולג', להיות שחקן מקצוען בNFL. אורין הלך לבוסטון קולג' על מלגת טניסאי אבל לא היה מסוגל להביא עצמו לשחק. אורין עבר לפוטבול עדין על מלגת ספורט אבל כיוון שהוא מעולם לא נגע בפוטבול+ פחד מהמגע הגופני הוא לא הצליח. הוא נשאר כי הוא התאהב בצ'ירלידר כוסית שלא היה לו סיכוי איתה מלבד לחלום ומשך זמן. ואז, קרתה תאונה לשחקן בתפקיד PUNTER/ מסתבר שהתפקיד תפור על אורין. בטניס, לאורין היה SERVE טוב ובגלל זה הוא כשל לפתח את יתר הכישורים. תפקיד הפונטר הוא לקבל מסירה קצרה בפתיחת המשחק ולבעוט. הפונטר מוגן על ידי חומת שחקנים. כל מה שאורין היה צריך זה להעביר את הכישור מהיד לרגל. וכך היה. התברר שאורין הוא כשרון טבעי כPUNTER + היה לו את כל המשמעת מבית הספר לטניס + כל האמביציה והסקרנות של לנסות להשתפר. בינתיים הוא מכיר את גו'אל והם נהיים זוג. אורין מחנך את ג'ואל שבאה מבית עם כסף אבל פחות קלאס לקולנוע אמנותי ומציג אותה בפני אבא שלו. ג'ואל מתחילה ללמוד קולנוע ברצינות. בין השאר מצלמת אותו ומצטלמת לסרטים של אבא שלו. בסוף מרומז שהיא מתחילה את ההתמכרות לקוקאין<br />
<div>
<br /></div>
<div style="text-align: left;">
<br /></div>
<div style="text-align: left;">
Hal's eldest brother Orin Incadenza got out of competitive tennis when Hal was nine and Mario nearly eleven ...</div>
<div style="text-align: left;">
At late seventeen, Orin was ranked in the low -70s nationally; he was senior; he was at that awful age for a low-70s player where age eighteen and the terminus of a junior career are looming and either: (1) you're going to surrender your dreams of the show and go to college and play college tennis; or (2)you're going to get your full spectrum of gram-negative and cholera and amoebic-dysentery shots and try to eke out some kind of sad diasporic existence on a Euroasian satellite pro tour and try to hope those last few competitive plateaux up to show-caliber as an adult; or (3) or you don't know what you're going to do; and its often an awful time. [283]</div>
<div style="text-align: left;">
<br /></div>
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<br /></div>
Vardhan lezuzhttp://www.blogger.com/profile/02395844158137568798noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-6956082297210045107.post-2774439637833322992013-11-23T08:19:00.000-08:002014-04-26T22:07:41.915-07:00פרק 1 My Wallace<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">
<div class="MsoNormal" dir="RTL">
<span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">המסע בעקבות דיוויד פוסטר וואלאס מהתחיל באית'קה ניו יורק, מושבה של
אוניברסיטת קורנל. האי אית'קה ביוון, מקום הולדתו של אודיסאוס, שחזרתו המאוחרת היא
קו העלילה העיקרי של האודיסיאה. האתגרים ופתרונם שהדרך מציבה לאודיסאוס, משל לדרכו
של אדם מעז נגד גזירת גורל. <o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL">
<span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">מצעי הגידול לכתיבה, שם אחר לשירות של ספקי שיתוף תכנים דוחפים אותי
להתנסויות חדשות.<o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL">
<span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">לפי הוויקי בעברית הטענות לשם הן: שמו של הגיבור המיתולוגי איתקוס, (לא מצאתי מידע , הוא לא מוזכר בערך באנגלית), </span><span dir="LTR"><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">ithy</span> </span><span dir="RTL"></span><span style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;"><span dir="RTL"></span> <span lang="HE">הוא עליז.ithys</span></span><span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">-ישר, </span><span dir="LTR">Utica</span><span dir="RTL"></span><span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;"><span dir="RTL"></span> בפיניקית היא מושבה ובאי, פתוח כנמל טבעי מהגדולים בעולם, ישבו גם
את אותם יורדי ים </span><span style="font-family: Arial, sans-serif;">מקבוצת הכנענים דוברי שמית-מערבית</span><span style="font-family: Arial, sans-serif;">, סוחרי בדים צבועי ארגמן מופק מחלזונות ים.</span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL">
<span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">בראיון רדיו עם <a href="http://www.wnyc.org/shows/lopate" rel="nofollow" target="_blank">לאונרד לופאטה ב </a></span><span dir="LTR"><a href="http://www.wnyc.org/shows/lopate" rel="nofollow" target="_blank">WNYC</a></span><span dir="RTL"></span><span style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;"><span dir="RTL"></span> <span lang="HE">מדבר דיוויד ( '9-11) על הקשר שלו לטניס ו'25 הוא מקריא מעמוד 127 על לייל, גורו הכושר.<o:p></o:p></span></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL">
</div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL">
<br /></div>
<div style="text-align: left;">
<br /></div>
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;">
<iframe allowfullscreen='allowfullscreen' webkitallowfullscreen='webkitallowfullscreen' mozallowfullscreen='mozallowfullscreen' width='320' height='266' src='https://www.youtube.com/embed/SApG1-RvgNU?feature=player_embedded' frameborder='0'></iframe></div>
<div style="text-align: center;">
<br /></div>
<div style="text-align: center;">
<span style="background-color: white; color: #333333; font-family: arial, sans-serif; font-size: 13px; line-height: 17px; text-align: left;">David Foster Wallace's interview with Leonard Lopate on WNYC</span></div>
<div style="text-align: center;">
<span style="background-color: white; color: #333333; font-family: arial, sans-serif; font-size: 13px; line-height: 17px; text-align: left;"><br /></span></div>
<div style="text-align: center;">
<span style="background-color: white; color: #333333; font-family: arial, sans-serif; font-size: 13px; line-height: 17px; text-align: left;"><br /></span></div>
<div style="text-align: center;">
<br /></div>
</div>
Vardhan lezuzhttp://www.blogger.com/profile/02395844158137568798noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-6956082297210045107.post-87860684131216176992013-08-31T13:13:00.000-07:002013-11-16T10:11:33.908-08:00קריאה; 3-150<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">
<b>3-17; שנה של שמחה</b><br />
<br />
ב- year of glad הל והדוד שלו בראיון הרשמה לאונברסיטה. מה שבעיקר מחשיד את ועדת הקבלה היא היות הל לא רק ספורטאי מצטיין אלא גם תלמיד מבריק. שתי התכונות בדרך כלל לא נמצאות באותו סטודנט והל מוזמן כדי ליישב את הסתירה. הל מתמוטט מהלחץ הנפשי הכרוך בראיון. הוא נזכר בתקרית, שאחיו אורין סיפר עליה, שהתרחשה בביתו הראשון ב WESTON. הוא כזאטוט בלע עוגיית בוץ ואמו, חולת הניקיון והסדר פרצה בזעקות היסטריות.<br />
<br />
דמויות משנה עיקריות:<br />
<span style="background-color: white; color: #333333; font-family: sans-serif; font-size: 13px; line-height: 19.046875px; text-align: start;"><i>Uncle Charles</i></span><br />
<span style="background-color: white; color: #333333; font-family: sans-serif; font-size: 13px; line-height: 19.046875px; text-align: start;">Hal's Uncle, Charles Tavis, is head of the Enfield Tennis Academy</span><br />
<span style="background-color: white; color: #333333; font-family: sans-serif; font-size: 13px; line-height: 19.046875px; text-align: start;"><br /></span>
<span style="background-color: white; color: #333333; font-family: sans-serif; font-size: 13px; line-height: 19.046875px; text-align: start;">אורין</span>
<span style="background-color: white; color: #333333; font-family: sans-serif; font-size: 13px; line-height: 19.046875px; text-align: start;"><br /></span>
<span style="background-color: white; color: #333333; font-family: sans-serif; font-size: 13px; line-height: 19.046875px; text-align: start;"><br /></span>
<span style="background-color: white; color: #333333; font-family: sans-serif; font-size: 13px; line-height: 19.046875px; text-align: start;"><br /></span>
<span style="background-color: white; color: #333333; font-family: sans-serif; font-size: 13px; line-height: 19.046875px; text-align: start;"> <b>17-27; שנת הלבשה תחתונה של בגיר סיעודי</b></span><br />
<span style="background-color: white; color: #333333; font-family: sans-serif; font-size: 13px; line-height: 19.046875px; text-align: start;"><br /></span>
<span style="background-color: white; color: #333333; font-family: sans-serif; font-size: 13px; line-height: 19.046875px; text-align: start;">גיבור הפרק (לא ידוע מי עדין) מחכה למשלוח קנביס מיזיזה שלו. ההמתנה שלו אובססיבית ורומזת על ההתנהגות האובססיבית והפרנוידית כשהוא מעשן את החומר. הרגלי הצריכה שלו קבועים: הוא מעשן בכמות ולבד את כול החומר בתקופה קצרה של כמה ימים. אחר כך, מלא תחושות אשמה הוא מבקש מהספק שלעולם לא ימכור לו ונשבע שזאת לו הפעם האחרונה. מחזיק מעמד עד הגל הבא</span><br />
<span style="background-color: white; color: #333333; font-family: sans-serif; font-size: 13px; line-height: 19.046875px; text-align: start;"><br /></span>
<span style="background-color: white; color: #333333; font-family: sans-serif; font-size: 13px; line-height: 19.046875px; text-align: start;"><br /></span>
<span style="background-color: white; color: #333333; font-family: sans-serif; font-size: 13px; line-height: 19.046875px; text-align: start;"><b>27-31; 1 באפריל-שנה של רפידה מוסתרת מלאת תרופות </b></span><br />
<span style="background-color: white; color: #333333; font-family: sans-serif; font-size: 13px; line-height: 19.046875px; text-align: start;"><b><br /></b></span>
הילד, הל קנדנצה נשלח למשוחח מקצועי שמסוגל לדבר איתו על הכל; מאטימולוגיה של המילה IMPLORE עד ארוטיקה ביזנטית<br />
<span style="background-color: white; color: #333333; font-family: sans-serif; font-size: 13px; line-height: 19.046875px; text-align: start;"></span><br />
לקראת סוף הפרק יש מעבר לשיחה של הילד עם אביו שלכאורה "תפר" את הפגישה בניגוד לרצון הילד. האבא כבר מת, ואמא של הל הסיעה אותו<br />
<br />
<br />
<b>32 ; 9 מאי - שנת הלבשה תחתונה של בגיר סיעודי</b><br />
<b><br /></b>
שש בבוקר- הל מתעורר בפנימיית הטניס, מתכונן לאימון טניס, מתלבש ומשוחח עם אחיו<b> <i>מריו</i> </b>שמתעורר מהטלפון שמצלצל. על הקו - אורין, האח הגדול. הל לא אומר לו מי התקשר<br />
צבע האור - CREEPY GREY<br />
<span style="background-color: white; color: #333333; font-family: sans-serif; font-size: 13px; line-height: 19.046875px; text-align: start;"><br /></span>
<br />
<b>33-37;</b> <b> שנת הלבשה תחתונה של בגיר סיעודי</b><br />
<b><br /></b>
על הנספח הרפואי הסעודי שתפקידו לטפל ולשמור על בריאותם של הנסיכים ובני משפחת המלוכה הסעודית. הוא נשוי ובביתו בבוסטון מנסה לנהל את חייו כמיטב המסורת. לאחר תום עבודתו הוא מפנק עצמו כבגיר סיעודי לכל דבר בחסות המסורת והכסף<br />
<br />
<br />
<b>37-39 ; שנה של בר יון בגודל דוגמית </b><br />
<br />
מזוית ראייה של אחות של רג'ינלד שמאוהב בילדה וורדין. וורדין מאוימת ומוטרדת מינית על ידי רוי טוני, חבר של אמא שלה. רוי טוני כבר ישב בכלא על רצח. האמא לא רק שלא מאמינה לילדה היא אף מאשימה את וורדין בפיתוי וגירוי החבר. האחות חוששת שרג'ינלד ינסה לדבר עם החבר של האמא והשיחה תסתיים באלימות.<br />
לא ברור אם מדובר בשחורים אמריקנים או קהילת מהגרים מהקריבים<br />
<br />
בכיתה חית, ברוס גרין מתאהב במילדרד בונקס, החנונית של הכיתה. בכיתה י' החנונית עוברת מטמרפוזה ומצטרפת לחבורת המעשנים, פניה כבר עוטות MASK OF BORED ATTITUDE<br />
בסיום התיכון לברוס יש פרצוף מאיים ולא פחות משועמם. הוא מתגורר עם מילדרד ועוד זוג ליד הסוחר שלהם שלשונו משתרבבת עד לנחיריו ולכן הוא לא מריח את עצמו ונחשיו<br />
<br />
<b>39-42 ; שנת הלבשה תחתונה של בגיר סיעודי</b><br />
<b><br /></b>
שיחת לילה בין מריו (המכונה BOO) והל שמנסה להרדם. השיחה נסבה על האם שלא בוכה אך מאז מות האב כמעט שלא יוצאת ממתחם הפנימייה. מריו בוכה. הל מנחם אותו ומזכיר לו שדגל אפשר להוריד או להשאירו במקומו ולהגביה את המוט<br />
<br />
<br />
<b>42-49 ; אוקטובר- שנת הלבשה תחתונה של בגיר סיעודי</b><br />
<b><br /></b>
אורין, # 71, שחקן פוטובול מתעורר בקושי רב, גופו דואב מסדרת המשחקים האחרונה. לפניו יום מלא פגישות יחצ"נות שסידרו לו ולשאר השחקנים. הוא עכשיו משחק בטוסון אריזונה ומתגורר בקונדו של אחד השחקנים שהוחלפו עבורו. החום איום. הכי גרועים הם המקקים. תיאור מפורט שלהם, החיים איתם ודרכי חיסולם. אורין אוכל טוסט עם דבש, לוקח את הקפה לבריכה באמצע הבניין ובכוונה עוטף עצמו בחום. ציפור נופלת ומתה בג'קוזי שהוא נכנס אליו.<br />
אורין נזכר בחלום שבו הוא עורף את ראשה של אמא שלו. אורין מתייחס בכבוד לחלומות<br />
מתחילות ההערות. לא מצאתי את ההערה 1 משום מה<br />
לילה קודם היה לו זיון עם חד הורית עשירה שלומדת פסיכולוגיה. היא נשארה בביתו בבוקר. הוא העמיד פני ישן ונאלץ לראות/לשמוע דוקמנטרי שהיא צפתה בו על ניסויים שעורכים בסכיזופרנים. כיצד מזריקים לו חומר ואז מבצעים למוחו סריקה על ידי פט סקאן<br />
<br />
<br />
<b>49-55 ; שנת הלבשה תחתונה של בגיר סיעודי</b><br />
<b><br /></b>
הל בן 17 מעשן חשיש באחת מהמנהרות שיש בפנימיה. הל אוהב להיות מסטול ובסתר. הפרק עוקב אחר הרגלי העישון וצריכת האלכוהול שלו, של חבריו וצוות המדריכים. מומס, אמו של הל, יודעת רק שהוא שותה אלכוהול מדי פעם ולא אומרת לו כלום ומשחקת את משחק הפוליטקלי קורקט של הורים וילדים. ביחוד שהל ספורטאי ותלמיד מצטיין.<br />
<br />
אשתו של נספח הרפואה גומרת לשחק בטורניר הטניס במועדון הנשים. בעלה גמר לאכול והחל לצפות בקלטת אקראית מספריית הקלטות<br />
<br />
מריו הולך לצלם סטודנטים לטניס באקדמיה. יותר קל להסביר לתלמידים את שגיאותיהם כשהם רואים אותן בוידאו<br />
<br />
<br />
<b>55-60; סתיו- שנת מוצרי חלב מאדמת לב אמריקה</b><br />
<br />
עלילותיו של הגנב המצויין דון גיטלי שנפל בפח גאוותו. לאחר העמדה לדין שממנה חמק דון גיטלי אך בקושי הוא ביצע גניבה משפילה מביתו של הקטיגור מטעם המדינה. הגניבה היתה מתוחכמת מספיק בשביל שהפרקליט ידע מי גנב אך לא יוכל להוכיח. תקופה קצרה לאחר מכן, דון גיטלי ושותפו גנבו מבית שבעליו לא היה אמור להיות בבית. הבעלים, עובד שגרירות קנדי צעיר, שכב חולה בביתו. הוא נכבל על ידם ועל פיו הוצמד מחסום. בגלל מחלתו הוא נחנק ומת. הגניבה הפכה לשוד ורצח. דון גיטלי נתפס והושם בכלא.<br />
<br />
רשימת ציוד: שנת הלבשה תחתונה של בגיר סיעוד<br />
<br />
<br />
<br />
<b>60-63; שנת הלבשה תחתונה של בגיר סיעודי</b><br />
<b><br /></b>
בSUB -דורמיטורי B בפנימיה. ג'ים תרולטש מתמסטל על קוקטייל שאותו הוא שואף דרך הואפורייזר. שני שותפיו לחדר כבר עזבו למשחק ואימון בוקר. ג'ים רואה משחקי טניס מקצועיים מוקלטים של הUS OPEN. תרכובת האנטי היסטמין הדקסטרמורפאן חזקה. הוא בקושי מסוגל לאגרף והוא רק בבהיית יום, חולם בהקיץ<br />
<br />
הבהייה בהקיץ (מסופר בגוף 1) על סף סיפור/תיאור של חלום רע. המספר מתקשה להבחין בין המציאות כפי שהוא חווה אותה וסיוט שטמון עמוק בתוכו ורק עכשיו מתגלה לרגע. העלאה באוב של הלילה הראשון בפנימיה. לבד. לא הפחד התגלה אלא פני השטן שהתמזגו בפני המספר כשהוא האיר עליהן בפנס בלילה בעודו מתקשה להרדם. סיוט יום על סיוט לילה. [לא ברור אם מדובר בג'ים]<br />
<br />
<b>65-63; AS OF שנת הלבשה תחתונה של בגיר סיעודי</b><br />
<br />
אשתו של הנספח הרפואי חוזרת הביתה ומגלה את בעלה מת מול הוידאו<br />
<br />
מערכת היחסים בין מריו לגרהרד שטיט, מאמן ראשי וראש ענף האתלטיקה באנפילד. השניים מסתדרים מצויין. מריו הוא ההיפוך המשלים והמאזין. מריו הוא בעצם היחיד שזוכה לשמוע את התובנות שיש לגרהרד בעל המבטא ולרכב איתו על אופנוע הBMW. הפרק מתאר נסיעתם לאכול גלידה. אבא של מריו התעקש להביא את גרהרד כשהוא פתח את האקדמיה. מריו אוכל את אותו טעם וגרהרד מנסה חדשים כל הזמן<br />
<br />
<b>66-65; דנבר כו, 1 נובמבר </b><b>שנת הלבשה תחתונה של בגיר סיעודי</b><br />
ניתוח תנועות של אורין בפוטבול. הוא צועק "אני שונא את זה" בזמן ההתקלות. הסגנון שלו מאוד יעיל, חסכוני ולא אקזוטי. הוא לא כוכב אלא פועל שחור חזק למרות שהוא לבן<br />
<br />
<b>66-68 0 (עגול יין יאנגי משהו)</b><br />
<b><br /></b>
ישיבת מסטולים בדורמיטורי עם פטריות בין השאר. מייקל פומליס בחדר.<br />
<br />
בגוף 1, המספר עישן יחסית מאוחר לחבריו. בגיל 16 עם בחורה. הוא התאהב בבאנג. יש לו חלום חוזר שהוא משחק טניס, אמו בקהל, הכל נורמאלי חוץ מזה שהוא לא רואה את היריב והכול מרגיש נורא מוזר ולא אמיתי. הוא ממשיך לשחק<br />
<br />
<br />
<b>68-85 (עגול) </b><b>שנת הלבשה תחתונה של בגיר סיעודי</b><br />
<b><br /></b>
שיחה בין קיית גומפרט ופסיכיאטר מתחיל. קיית לאחר נסיון התאבדות שכשל. היא בשמירה. השומר זז ונותן לשניים לנהל שיחה פרטית. קיית מספרת לו על ההתמכרות שלה. המספר חיצוני לשניהם וכל יודע. קייט לכאורה המנוסה בין השניים. לדוקטור, לעומת זאת יש אפשרות, בגלל סט השאלות המאוד מדוקדק שהוא חייב לשאול על פי הנוהל המתודלוגי להתבונן. הוא אכן מנסה להבין את המצוקה. קתרין מתקנת אותו היא לא ניסתה לפגוע בעצמה אלא ניסתה להרוג את עצמה כדי להיפטר מהדבר. מהו הדבר? חרדה הפושטת בה לאחר שהיא מפסיקה להשתמש בגראס. קיית אוהבת להשתמש בגראס. מתי שהוא היא בפראנויה שכולם ידעו שהיא מעשנת, היא במעגל סגור והיא נסגרת לחדרה. לאחר גמילה מתחילה החרדה. היא מבקשת ממנו שוק חשמלי. הדר' כותב בקשתה ומוסיף-מה הלאה<br />
<div>
<br /></div>
<br />
<b>85-95 </b><b>שנת הלבשה תחתונה של בגיר סיעודי</b><br />
<b><br /></b>
טייני (זעיר) יווואל TINY EWELL, במונית בבוסטון, בדרכו ממוסד גמילה לבית החולים שבעיירה אנפילד. הדרך עוברת בין שכונות ילדותו של טייני. טייני נזכר גם בשותפו לחדר במוסד גמילה. המונית משולמת על ידי הביטוח. לא ידוע עדין מה הביא אותו למוסד גמילה ומדוע הוא נוסע לבית החולים. הנהג שואל אותו עם הוא חולה וטייני עונה שכנראה שכן<br />
<br />
אפריל 2 (שנת הבגיר). כל הכבודה הסעודית באה לראות מדוע הנספח לא הגיע. איפילו שני מטיפים נוצריים שנכנסו כי הדלת היתה פתוחה. לא ברור אם הגופה עדין שם. החדר מסריח. הם צופים בקלטת. אף לא אחד אומר מילה<br />
<b><br /></b>
30 אפריל- שנת הלבשה תחתונה של בגיר סיעודי<br />
<br />
שיחה בין מאראתה ויו סטיפלי, שני סוכנים חשאיים מארגונים שונים לתיאום עמדות. מאראתה קנדי, סטיפלי מחופש לאישה. הפגישה בקומה גבוהה של בניין מגורים בבנייה המשקיף על פניקס. הם מכירים ממעקב אחר ארגון השחרור הקוויבקי. הם מדחליפים בין צרפתית לאנגלית. הצרפתית קוויבקית של סטיפלי טובה יותר מהאנגלית של מאראתה. מאראתה מספר לו שהם חייבים מידע הקשור לנספח הסעודי שנמצא מת צופה בקלטת וידאו. קלטת הוידאו נשלחה מפניקס. ישנה גם פרשה מצטלבת עם נספח קנדי שמת בעיצומו של השוד. השניים לא פוסלים קשר כיוון שלנספח הרפואי היה דרכון קנדי<br />
<br />
<b>95-109 </b><b>שנת הלבשה תחתונה של בגיר סיעודי</b><br />
<b><br /></b>
<b>הפרק מערב בין השיחה לסוכנים מארתה וסטיפלי על המגדל בטוסון אריזונה ושיחות בין הנערים בחדר ההלבשה. השיחות בחדר ההלבשה מתוארכות ב-3 בנובמבר אך לא מצוינת השנה. הנעריים עייפים אחרי עוד יום ארוך</b><br />
<b>ציטוט לא ברור ממי '..רק להעלות על הדעת מה הם יושבים ומרגישים היא אומללות? או שמא רק מהתחושה להרגיש ?". השעה 4.40 אחה"צ. פאמוליס, האל וטרולטש מדברים על טוסטוי שהיה במבחן. . האל פוסק שהשאלה לא היתה על המיטוט מטולסטוי על על מבנה המשפט. שאכט שוכב על הספסל. אורטו סטטיס וג'ון ווין, השחקנים הטובים ביותר </b><b>בוהים באוויר. לקראת הבחינה בהסטוריה של עולם הבידור הם דנים בהבדל בין צפייה בברודקאסט TV וקלטות וידאו. הם מאוד טכניים. הנערים הצעירים מתגודדים סביב הבוגרים</b><br />
<b>מאראתה וסטיפ יושבים על הספסל ומעשנים</b><br />
<b>על שיטת החניכות בבית ספר בה לכל בוגר יש מספר חניכים צעירים בשכבת גיל צעירה. מוזכרים עוד כחמשה צעירים בגילאי 10-14. הנוהל נקרא BIG BUDY. הם דנים בנגזרות ובתחליפי המילה עייף/עייפות</b><br />
<b>מאראתה וסטיפלי מנהלים דיון סמי-פילוסופי על המניע למשימה. סטיפלי מומחה בשיחות ונותן למאראתה שמביע עמדה מוסרנית להסתבך עם הטיעון שלו. הם נכנסים למילה FANATIC שמקורה במקדש. את מי אתה עובד שאתה מציית לפקודות? מאראתה טוען שהתאהבות (כמשל לסיבה ללא מסובב הגיוני) היא רגשית/סנטימנטלית, עבודה לאגו הפרטי הקטן</b><br />
<b><br /></b>
<b>109-121 3 בנובמבר</b><b> </b><b>ש.ה.ב.ס</b><br />
<b><br /></b>
<b>בחדר הצפייה במכללת הטניס יושבים חמישה תלמידים צופים בוידאו, מנתחים תנועות שחקנים ומשוחחים. הם מביטים על סטן סמית (הל הוא הביג באדי וחמשת הנערים שהוא חונך הם: קנט בלוט, ארלאסניאן, צ'ו, אינגרסול, וויין? ). הנערים שואלים מה פשר כל הסבל שהם עוברים, בשביל מה יש צורך בשיטת החינוך. הל מסביר להם שהכל בעצם העמדת פנים. דרך השיחה אפשר ללמוד שבעצם חוץ מווין ופמוליס אף לא אחד מהבוגרים זקוק למלגה, לכולם יש כסף במשפחה. אבא של בלוט אונקולוג, לסטייכ יש דודה עשירה, ווין יתחיל להיות מקצוען אך לא יגיע רחוק. הל מסטול לגמרי. בימים האחרונים הוא מתמסטל כל הזמן</b><br />
<b>הנערים מנהלים את השיחה גם שהל לא מרוכז</b><br />
<b>הם מסכמים שיש שלושה סוגי מתאמנים: 1- ההוא שבסדר כל עוד הוא בעקומת שיפור עד שהוא מגיע למישור. במישור הוא מתייאש כי הוא גאוותן מדי בשביל לחכות ולעבור את המצב. 2- האובססיבי. שמגיע למישור אין לו סבלנות והוא שורף עצמו מהמאמץ לצאת מהמישור בדרך כלל על ידי פגיעה גופנית. 3- </b><span style="background-color: white; font-family: Arial, 'Lucida Grande', Raanana, sans-serif; font-size: 16px; text-align: start;">complacent, השאנן שבע הרצון שמרוצה מהמישור שהוא הגיע לאחר שהתאמץ כל כך. הוא, הערמומי והמתוחכם ביותר מרגיש נוח במישור ולא רואה סיבה להתאמץ עד שלאט לאט הוא מתחיל להפסיד כי האחרים עוברים אותו. </span><br />
<div class="MsoNormal" dir="RTL">
<span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">בחדר ההקרנה </span><span dir="LTR">VR2</span><span dir="RTL"></span><span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;"><span dir="RTL"></span>, האח הגדול הוא </span><span dir="LTR">M</span><span dir="RTL"></span><span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;"><span dir="RTL"></span> פומליס והוא מרצה לחניכיו הצעירים שעכשיו אני יודע שנמצאים טוד
פוסאלוויט, אוטיס פי. לורד בין השאר. פומליס מסביר להם שיש הגיון בשיטה, אולם
למרות ובגלל הסקפטיות שלהם הם יאלצו להבין את ההגיון במהלך השהות. בחדר ההקרנה </span><span dir="LTR">VR3</span><span dir="RTL"></span><span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;"><span dir="RTL"></span> טד שאכט, האח הגדול מסביר לקבוצה שלו איך
משתמשים כראוי בחוט דנטאלי. בחדר </span><span dir="LTR">VR8</span><span dir="RTL"></span><span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;"><span dir="RTL"></span> מרצה לדעתי טרולטיש, לא ברור אם הוא משתמש בואפורייזר מרצה על
חשיבות האמון והטבעת תנועות בלוח האם של הגוף. בחדר אחר יש שאלות ותשובות. הפרק
מכסה את נוהלי האח הגדול שקיימים במוסד. יש שאלה בחדר </span><span dir="LTR">VR</span><span dir="RTL"></span><span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;"><span dir="RTL"></span>8 מה קורה אם צריך לחרבן, אם יש שלשול כבד.
שטרוק הוא האח הגדול שם. הוא בעניין של לעצור לגמרי את החרבון ולהתמכר לתחושת הכאב
והלחץ הנלווים במהלך המשחק. מחוץ למשחק הוא בעד שחרור מלא ורציף.</span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL">
<span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;"><br /></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL">
<span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;"> <b>121-126הכי קרוב
לנסיון רומנטי של מאריו אינקדנצה עד עתה.</b></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL">
<span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;"><br /></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL">
<span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;"> הל הזמין את מריו לטיול. השעה היתה שבע בערב והם נכנסו לחורש הסמוך לבית ספר. הל
רק נזקק לתירוץ להעלם מהבית ספר והשתמש במריו. הל נעלם למריו ומריו נשאר לבד. לפתע
הגיחה בהיסטריה מיליסנט קנט בת ה-16, מקום ראשון לבנות בגילה. שוקלת הרבה אך זריזה
מאוד יחסית לגופה. מיליסנט ראתה טרייפוד עומד איפשהו ביער והיא לא מצליחה לשחזר
איפה הטרייפוד. מיליסנט מפוחדת מחזיונות ותעתועים ב\יער. היא מוצאת במריו, שנבוך
לגמרי מכל הסיטואציה, חבר. היא מספרת למריו שהיא עזבה את ביתה אחרי שגילתה שאבא
שלה לובש שמלות שלה. מיליסנט תוחבת את ידו של מריו לתוך גופו וגופה. מריו מתחיל
לצחוק בקול רם ואז האל ששב מהסיור הקצר שלו לבד מוצא אותם יחד בחשיכה. הם מוצאים
את הטריי פוד. </span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL">
<span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;"><br /></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL">
<span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;"><b>126- 30 אפריל שנת הבגיר הסיעודי</b></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL">
<span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;"><b><br /></b></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL">
<span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">ההמשך דיון בין סטיפילי למאראתה על
פשר הסרט המוזר שהרג את הנספח הרפואי בבוסטון.127- 30 אפריל- שנת הבגיר הסיעודי [יש רק משפט אחד]
תרגום: מספר פעמים כינה סטיפלי את
ארה"ב באוזני מראתה "ארץ הקירות שלך"</span><span dir="LTR">YOUR
WALLED NATION </span><span dir="RTL"></span><span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;"><span dir="RTL"></span> או '</span><span dir="LTR">YOUR MURATED NATION</span><span dir="RTL"></span><span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;"><span dir="RTL"></span>. <o:p></o:p></span></div>
<br />
<div class="MsoNormal" dir="RTL">
<span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;"><br /></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL">
<span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;"><b>127</b> סמן עיגול<b> יינג יאנגי</b>----> </span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL">
<span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">לייל, גורו משומן
יושב בישיבת לוטוס בחדר הרמת המשקולות באקדמיה. הוא מריח את זיעת הצעירים. הוא
חידה לכל הצעירים שלא מבינים מה הוא עושה שם. אם תניח לו ללקק את זיעתך הוא יעניק
לך בתמורה חוכמת גוף . הלשון שלו מחוספסת כמו חתלתול. </span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL">
<span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;"><b>135-128</b>- </span><span style="font-family: Arial, sans-serif;"><u>פסקה חדשה</u> </span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL">
<span lang="HE" style="font-family: Arial, sans-serif;">עלילות
יורסטרולי,</span><span dir="LTR">C </span><span dir="RTL"></span><span lang="HE" style="font-family: Arial, sans-serif;"><span dir="RTL"></span> טוני העני במרדף הבלתי
נפסק אחרי הסם. שלשה באמס מכורים לחומר לא ברור אם זה הרואין או תחליף הרואין, בכל
מקרה הם לא בררנים לחומר ממסטל כל דבר הולך. העלילה מתוארת מזווית הראיה של
יורסטרולי. לא ברור אם הסיפור מתוארך לזמן הכריסמס. בסיפור הם גונבים ארנק לאשה
שיש לה קוצב לב בארנק ולכן היא מתה. להם יש 400 דולר. הם הולכים לרופא בצינהטאון,
ד"ר וו שנותן להם בכוונה חומר שהורג אחד משלושתם לאחר שהם עשו משהו נגדו כמה
שבועות קודם. </span><br />
<span lang="HE" style="font-family: Arial, sans-serif;"><br /></span>
<span lang="HE" style="font-family: Arial, sans-serif;"><b>135 3 נובמבר ש.ב.ס</b></span><br />
<span lang="HE" style="font-family: Arial, sans-serif;"><b><br /></b></span>
<span style="font-family: Arial, sans-serif;">הל משוחח בטלפון עם אורין מיד לאחר שהוא מתמסטל במקלט. הל מעריך ש-60% ממה שהוא מדבר עם אורין הם שקרים, אבל לא מדמיין שאחיו משקר לו. לאודין חם רע ומשעמם איפה שהוא נמצא (נדמה לי בטוסון), אורין שואל את הל אם הוא יודע משהו על הSEPARATISTS מקנדה (אורין בכלל לא ידע שיש תופעה כזאת בארצות אחרות)</span><br />
<span style="font-family: Arial, sans-serif;">137- פסקה חדשה</span><br />
<span style="font-family: Arial, sans-serif;">מייסדו של בית אנט, מרכז גמילה מסמים ואלכוהול מת בגיל 68. המקום נוסד ומומן על ידי פושע שבעצמו הצליח להגמל מהטיפה המרה ובלי לזנוח את עולם הפשע בבוסטון ,נאמן לחלוטין לכללי AAA המוסד בפרברי בוסטון שיגשג בזכות התרומות של ברון הפשע המקומי שגייס נגמלים טריים לעבודות של ארגונו.</span><br />
<span style="font-family: Arial, sans-serif;"><br /></span>
<span style="font-family: Arial, sans-serif;"><b>138 מתוך תכתובת אלקטרונית פנימית -</b></span><span style="background-color: white; color: #222222; font-family: arial, sans-serif; font-size: 13px;"> </span><span style="background-color: white; color: #222222; font-family: arial, sans-serif;"><b>מתוך שרשור דואר אלקטרוני במערכת פנימית. מיזכר מספר -----</b><span style="font-size: x-small;">,</span><b> מרכז תיאומי תביעות, חברת ביטוח חוות ארצי, בלומינגטון אילינוי, 26 יוני שנת מוצרי החלב מאדמות לב אמריקה</b></span><span style="color: #222222; font-family: arial, sans-serif; line-height: 16.5pt;"><b> </b></span><br />
<div style="background-color: white; color: #222222; direction: rtl; font-family: arial, sans-serif; font-size: 13px;">
<span style="line-height: 16.5pt;"> - מכתב של תובע המגולל את מהלך פציעתו. לפציעתו יש מימד קומי כתאטרון סלאפסטיק . בדקדקנות יבשה מסופר כיצד הוטח התובע למעלה ונחת חזרה על הקרקע מספר פעמים. עצם העובדה שהוא עדין חי כשלעצמה מעוררת גיחוך</span></div>
<div>
<span style="line-height: 16.5pt;"><br /></span></div>
<span style="font-family: Arial, sans-serif;"><b><br /></b></span>
<span style="font-family: Arial, sans-serif;"><b>140 </b></span><span style="background-color: white; color: #222222; font-family: arial, sans-serif; line-height: 16.5pt;"><b>הנסיון הרחב הראשון של הל אינקדנצה להעיר על אניסינג משהו רימוטלי פילמיק, הוגש כעבודהבכיתה השביעית למר אוגיילבי ״מבוא לתעשיית הבידור״ 2 terms, חובה, אנפילד האקדמיה לטניס 21 לפברואר .....וגו׳</b></span><span style="background-color: white; color: #222222; font-family: arial, sans-serif; font-size: 13px; line-height: 16.5pt;"> </span><br />
<div style="background-color: white; color: #222222; direction: rtl; font-family: arial, sans-serif; font-size: 13px;">
<span style="line-height: 16.5pt;">- ניתוח ההבדלים בין סטיב מקגארט מהוואי 5:0 וקפטין פרנק פורילו מהיל סטריט בלוז בראי התקופות </span></div>
<div style="background-color: white; color: #222222; direction: rtl; font-family: arial, sans-serif; font-size: 13px;">
</div>
<span style="font-family: Arial, sans-serif;"><b>142 </b></span><span style="background-color: white; color: #222222; font-family: arial, sans-serif; line-height: 16.5pt;"><b>המאמר היחיד של only putative עצומת המימדים electrolysis-rashed ׳עיתונאית׳ ׳הלן׳ סטיפלי שפורסם לפני שהחלה לprofile על שחקן ה punter של הפניקס קרדינלס אורין j אינקדנצה וגו׳</b></span><br />
<div>
<div style="background-color: white; color: #222222; direction: rtl; font-family: arial, sans-serif; font-size: 13px;">
<span style="line-height: 16.5pt;">על האשה שנשדדה בבוסטון שלבה המלאכותי היה בארנק שנחטף על ידי פושעים מפרקים קודמים </span></div>
</div>
<div>
<span style="line-height: 16.5pt;"><br /></span></div>
<span style="font-family: Arial, sans-serif;"><b><br /></b></span>
<span style="font-family: Arial, sans-serif;"><b>144 </b></span><span style="background-color: white; color: #222222; font-family: arial, sans-serif; line-height: 16.5pt;"><b>רישום tally אלפהביתי של חסידי ההפרדה/קבוצותאנטי o.n.a.n שההתנגדות שלהם לinterdependance /reconfiguration וגו׳</b></span><br />
<div>
<span style="background-color: white; color: #222222; font-family: arial, sans-serif; font-size: 13px; line-height: 16.5pt;"><br /></span></div>
<span style="font-family: Arial, sans-serif;"><b><br /></b></span>
<span style="font-family: Arial, sans-serif;"><b>144 </b></span><span style="background-color: white; color: #222222; font-family: arial, sans-serif;"><b>מדוע -אם כבר בימים הראשונים של תקשורת המחשבים וגו׳</b></span><br />
<div style="background-color: white; color: #222222; direction: rtl; font-family: arial, sans-serif; font-size: 13px;">
<br /></div>
<div style="background-color: white; color: #222222; direction: rtl; font-family: arial, sans-serif; font-size: 13px;">
- מדוע טלפון שיחות וידאו מעולם לא הפך לפופלארי למרות כל ההשקעות הכספיות והטכנולוגיות ברעיון ובבצוע</div>
<div>
<br /></div>
<span style="font-family: Arial, sans-serif;"><b>151 (עיגולון )</b></span><br />
<span style="font-family: Arial, sans-serif;"><br /></span>
<br />
<div class="nH nn" style="background-color: white; float: left; font-family: arial, sans-serif; min-height: 1px; text-align: start; width: 899px;">
<div class="nH">
<div class="nH">
<div class=" ar4 z aeI">
<div class="AO" style="position: relative;">
<div class="Tm aeJ" id=":4" style="background-image: none; background-position: initial initial; background-repeat: initial initial; height: 574px; overflow-y: scroll; padding-right: 14px;">
<div class="aeF" id=":2" style="min-height: 144px; padding: 0px; vertical-align: bottom;">
<div class="nH">
<div class="nH" role="main">
<div class="nH g id" style="color: #222222;">
<div class="nH">
<table cellpadding="0" class="Bs nH iY" role="presentation" style="border-collapse: collapse; border-spacing: 0px; padding: 0px; position: static !important; width: 869px;"><tbody>
<tr><td class="Bu" style="margin: 0px; padding: 0px; vertical-align: top;"><div class="nH if" style="margin: 0px 30px 8px 8px; padding: 0px 0px 1px;">
<div class="nH Gn">
<div class="l2 ov" style="margin-bottom: 20px; margin-top: -5px; padding-bottom: 0px; padding-left: 12px; padding-top: 100px; text-align: center; text-shadow: none;">
<div class="aeV" id=":mu" style="float: left; text-align: left; width: 196.46875px;">
<div class="md mj" style="color: #222222; font-size: 11px; font-weight: bold; padding-top: 0px; text-shadow: none;">
<div>
<span dir="ltr">2.3 GB</span> (15%) of <span dir="ltr">15 GB</span> used</div>
<div class="aeW" style="font-weight: normal;">
<a class="l8" href="https://accounts.google.com/b/0/ManageStorage?hl=en" style="color: #222222; cursor: pointer; text-shadow: none;" target="_blank">Manage</a></div>
</div>
</div>
<div class="aeU" style="float: left; width: 196.46875px;">
<div id=":mt">
<div class="ma" style="color: #222222; font-size: 11px; padding-top: 0px; text-shadow: none;">
<span class="l3" style="text-shadow: none;"><span dir="ltr">©2013 Google</span></span> - <a class="l9" href="http://mail.google.com/mail/help/terms.html" style="color: #222222; text-shadow: none;" target="_blank">Ter</a></div>
</div>
</div>
</div>
</div>
</div>
</td><td class="Bu yM" style="margin: 0px; padding: 0px; vertical-align: top; width: 1px;"><br /></td><td class="Bu y3" style="height: 507px; margin: 0px; padding: 0px; vertical-align: top; width: 228px;"><div class="y4" style="bottom: 0px; height: 1119px; left: 0px; opacity: 0; position: relative; top: 0px; visibility: hidden; width: 228px; z-index: 2;">
</div>
</td></tr>
</tbody></table>
</div>
<div class="nH">
<div class="AT" style="background-color: whitesmoke; border: 1px solid rgb(229, 229, 229); font-size: 13px; height: 26px; margin-bottom: 9px; margin-right: 8px; margin-top: 9px; padding: 0px 8px 1px; position: absolute; right: 30px; top: 0px; visibility: hidden; width: 202px;">
<div class="aBY" style="margin-top: 6px;">
<div class="zQ" id=":nn" role="button" style="background-color: rgba(243, 243, 243, 0.85098); background-position: initial initial; background-repeat: initial initial; border: 1px solid rgb(205, 205, 205); float: right; line-height: 6px; margin-left: 3px; margin-top: 3px; outline: none; width: 20px;" tabindex="0">
<img class="zR" src="https://mail.google.com/mail/u/0/images/cleardot.gif" style="background-image: url(https://ssl.gstatic.com/ui/v1/icons/mail/ellipsis.png); background-position: initial initial; background-repeat: no-repeat no-repeat; height: 8px; opacity: 0.6; width: 20px;" /></div>
<div class="AU" id=":no" item="6538424724_23397910284" style="overflow-x: hidden;">
<a class="e" dir="rtl" href="http://www.googleadservices.com/pagead/aclk?sa=L&ai=C8l68VrOHUsDlIpK_6gHyuoCIBbTG-9EDrObZule9gaGGNBABIIaPgAIoBVDAp87ZA2D5uvSDnBCgAfTGsecDyAEBqQLpsdeMnRGTPqgDAaoElwFP0LVJ1B8Q6-VB6F3RxH4oO9O29Btcn3YVK5UcL0J0hTO9AzTigd8e70I1eZPbcLO2-GgU7GIGaJIbi3-JDMhKjKcwNEuL1AucgjFkNySp8pr-jvBw-9pD5rMKOgcOY_kMS0SP4xj7UqBUMFgEq7AetOD92yxNO71EoAkCsfTb_9zG9LKpN6CjLyP1cszXOi2jWmaiF5UXgAf0uM4Y&num=1&sig=AOD64_36B2iUdnsZnS-PLnvD8d3RUEF2Yg&adurl=https://www.golantelecom.co.il" style="color: #1155cc; cursor: pointer; text-decoration: none; white-space: nowrap;"></a></div>
</div>
</div>
</div>
</div>
</div>
</div>
</div>
</div>
<div>
</div>
</div>
</div>
</div>
</div>
</div>
<div class="nH nn" style="background-color: white; float: left; font-family: arial, sans-serif; min-height: 1px; text-align: start; width: 1px;">
</div>
</div>
</div>
Vardhan lezuzhttp://www.blogger.com/profile/02395844158137568798noreply@blogger.com0