151-156 0
על בדיקות המעבדה למניעת שימוש בסמים באקדמיה לטניס וכיצד מתבצעת הברחת שתן נקי מסמים בעת בדיקת הסמים השנתית לתלמידים המדורגים בתחרויות טניס
על פמוליס, בן ה-17,סוחר הסמים העיקרי, האחראי על הברחת השתן וחבר של הל ומריו--- though friendship in ETA is nonnegoiated currency -- מריו ופמוליס חברים טובים ועובדים בעסקי הוידאו של פמוליס/אקדמיה. פמוליס גאון במדעים מדויקים ובגלל זה מצליח לקבל את המלגה למרות הישגיו הדלים בטניס
157-169 חורף B.S 1960 -טוסון אריזונה
אביו של ג'ימס ג'ים אינקדנצה האיש שהקים את אקדמיית הטניס מספר לבנו מדוע כה חשוב בשבילו לתת לו שעור בסיס בטניס, על היום שהוא ריסק את ברכיו ואת קריירת הטניס, על מערכת היחסים בינו לבין אביו והשפעתה על המשחק שלו וחייו
169-171 רביעי בנובמבר שנת הביגוד התחתון של הבוגר הסיעודי
על מייקל פמוליס PEMULIS, לא פראייר של אף אחד, חבר קרוב של הל ומריו ובקבוצת הטניס הבוגרת. סוחר ואוהב סמים. מתמטיקאי מחונן, סטודנט ושחקן עצלן שפחדו הגדול הוא לעוף מהאקדמיה
172-176 טניס והעילוי הפראי קריין הל אינקדנצה, 11.5 דקות קלטת/מחסנית בידור דיגיטאלית בוים, הוקלט, נערך ובהתאם לטופס הרישום-נכתב בידי מריו אינקדנצה....
הל אינקדנצה עובר נושא אחר נושא ומכסה את כל הבעיות הגופניות, הפסיכולוגיות, החברתיות המשפחתיות, הכספיות שכרוכות בלהיות שחקן (טניס). כדי להצליח כדאי לשחקן להיות פתוח ללימוד מאלו שלא הצליחו ומכשלונותיו
176-181 מבחר תעתיקים מממשק-תושבים-שעות ביקור של הגב' פטריסיה מונטסיאן M.A, c.s.a.c. מנכ"לית של "אנט בית הגמילה מסמים ואלכוהול..
מבחר דוגמאות מייצג של סוגי ההכחשה למטופלים שכולם אולצו על פי חוק להגיע לטיפול. חלק גדול מהם מתמקח לשם ההתמקחות על הגדרת אופי ההתמכרות שלו
181-195 שלהי אוקטובר שנת בגד-תחתון של הבגיר הסיעודי
על "מופע חצות של מאדם פסיכוזה" תוכנית הרדיו החביבה על מריו אינקדנצה ושאר המוזרים שנמצאים בטווח הקליטה המצומצם אך מפולח למשעי של WYYY רדיו הקולג' של קמברידג'. בתוכנית שמתוארת מקריאה מאדאם פסיכוזה רשימת פגמים גופניים של בני אנוש. מריו מאזין מכור לרדיו. כשהוא שומע רדיו הוא צמוד לו מילולית. הפרק מתאר גם את הסטודנט המחוצ'קן, קדם דוקטורט לחקר מתכות טרנסנוראניאלים משועבד הלוואה ענקית ללימודים [transuranial — chemical elements heavier than Uranium, that is, artificial ] בניגוד למריו, שמקשיב (וקרוב לוודאי לא מבין) הסטודנט לא מקשיב אבל מבין היטב. מאחר שאבריל אינקדנצה לא מסוגלת לאכול מוקדם, הארוחות המשפחתיות עם מריו והל נערכות בזמן התוכנית. הארוחה, כולל המאכלים מתוארים כטקס קבוע, שמריו ואבריל עורכים אותו באדישות ללא עונג וכאב. מריו נפרד משניהם בשעה אחת בלילה באותה צורה מדי שבוע. הוא אומר למריו שהואירד לבד לחדרו, שמריו יכול להישאר ולשמוע רדיו. האם שואלת מהן תוכניותיו והוא עונה-לעשות צרות. על כך היא משיבה בפנים רציניות "אל תעשה, בשום פנים ואופן, כייף" ומריו מתפוצץ מצחוק.
תיאור הבניינים השונים של "אנפילד",קומפלקס בית החולים הציבורי של המארינס. "בית אנט" לגמילה מסמים ואלכוהול הוא השישי מתוך שבעה בנינים. בקצה הגבעה ממוקמים מגרשי הטניס של הבית ספר לטניס. הקמת הבית ספר פגעה בבנייו השביעי. הבניינים מושכרים לשירותים שונים של משרד הבריאות טיפול בגריאטרים של המארינס, שיכורים ואלכוהוליסטים, מכורים למאתדון ולסמים אחרים. יש פירוט של כל בניין
223 - 195 6 נובמבר שנת בגד-תחתון של הבגיר הסיעודי
חבורת החניכים בוגרים בחדר המשקולות עם המאמן בארי לאוך. השעה היא 4:10 ונשמע שהכול כרגיל. זהו אימון חופשי, המאמן מסתובב בין הטניסאים שכיחידים וזוגות מתאמנים בצורה חופשית
נושף נשיפה מכמירת לב לדברים שאני למד שהגעתי למוסד גמילה. כשורה של זיקוקים נורים הדברים שאשפר ללמוד כשאתה שוהה במוסד גמילה. מתחיל בהשפעת ההתמכרות על גופו של האדם המכור ועובר לסך כל החיים שעוברים למכור לפני ואחרי הסם שהוא מכור אליו. אמיתות פשוטות ("להתרכז זאת עבודה קשה") עובדות מחקריות ומצבים סיפורים/הבזקי תמונת סיפור . הרחבה על נושא הטאטו (205) דרך עיניו של טייני יואל שמפתח אובססיה לחקור מקועקעים. נקודת המוצא שלו הוא הפער בין מעשה שיש לו השפעה לכל המשך החיים, לחוסר העניין/זכרון לאותו רגע שהקעקוע נעשה (בהקצנה- מקועקע עם השם ג'סיקה לא זוכר מיהי). הוא מפלח את המקעקעים לשניים, ואחרי זה שלושה סוגים: המתפאר הסטואי ומקעקעים עצמיים בכלא. דון גייטלי (מסיפור הפריצה שהסתבכה להריגה ) הוא דוגמא לאחד שכזה
223-226 כרונולוגיה לפי שנה של ארגונים צפון אמריקנים של מחזקי רווח מסובסדי זמן
פרוט 1-9 של שמות שנים. שנה 1- שנת הוופר, שנה 8- שנת הבגיר הסיעודי, שנה 9- שנת גילעד (מצורפת הערה)
ג'ואל ואן דיין, גבורת סרטו הבלתי נגמר של ג'ים אורין והמאהבת של בנו אורין, מעשנת בפעם האחרונה את ההומבייס תוצרת בית שלה, בדרך להתאבד. היא משחזרת לעצמה זכרונות מג'ים ואורין ( היא מזהה עצמה עם אגוד הדפוקים הנסתרים. בקלות, עליה יכלה להיות אנדקוטת השיכור של ווינסטון צרציל-את גברתי דפוקה ואני שיכור, מחר אהיה פיכח ואת תמשיכי להיות דפוקה)
227 - 242 קורת חיים משוערות של הלן P סטיפלי, 36, 1.93 ס"מ, 104 ק"ג, A.B, M.J.A
משרות עיתונאיות, לפי הסדר ומספר שנות\חודשי העבודה
המשך מסעה (אולי האחרון) של ג'ואל ואן דיין. מבקרת במסיבה של מולי נוטקינס לכבוד הדוקטוראט שלה (מולי גם מנסה להתאבד, לפי זכרוני) ג'ואל היא ככל הנראה מאדם פסיכוזיס
מבנה הבעלות על הגבעה שבה נמצא שטחו של בית הספר אנפילד ועוד מספר מוסדות אקדמאיים-רפואיים ורוחנים
258 - 242 5 נובמבר שנת בגד-תחתון של הבגיר הסיעודי
שיחת טלפון בין אורין להל. אורין מתקשר. שיחה צינית ומתוחכמת ביו שני אחים שמאחוריהם הרבה שעות דיבור. הל עעסוק בגזירת ציפורניים. אורין מתקשר כי כתבת חטטנית (נשמע זאת הלן סטיפלי ) התקשרה לעשות תחקיר עומק עליו ומשפחתו. השיחה מתפתחת למוות של האבא (שהתאבד בהכנסת ראשו למקרווייוו. לשם כך הוא ממש היה צריך תכנון מוקדם ומוקפד כדי לגזור מקום לראשו ולא לפגוע במכשיר).מסתבר שאורין סירב להגיע הביתה לאחר מות האב והל הוא לא רק זה שמצא אותו אלא גם היה צריך להתמודד עם כל הבלאגאן שהיה. הל מספר על פגישותיו עם הפסיכולוג מתמחה -אבל שכספורטאי בבית הספר הוא אולץ ללכת בעקבות הפטירה. הל תיעב את הפסיכולוג ולכן הוא למד כיצד לשחק אתה"אבל" לשביעות רצונו של הפסיכולוג. מה שקרה הוא שהוא שקע בדיפרסייה עמוקה, הפסיק לישון, היו לו הרבה סיוטים וחלומות בלהה אבל הוא גם שיחק מצויין. אז הל נתקע- הוא לא הצליח לעבור את שלב 4 של תהליך האבל ובעקבות ההצלחותיו בטורנירים, הדרישות הספורטיביות ממנו גברו. בסופו של דבר, מי שחילץ אותו מהפסיכולוג הייתה העצה של לייל, הגורו המלקק, שבאותו זמן תירגל את האבל הפרטי שלו בעזרת ספרו של וולט וויטמן "עלי שלכת". לייל, לאחר מספר ליקוקים אמר שהוא נפעם מההתמודדות של הל עם צרת הפסיכולוג בנוסף לאבל על מות האב והעובדה שהל היה חביבו של האב והל היה הראשון למצוא אותו. העיצה שלו היתה לא ללכת לפגישה כסטודנט לאבל, כפי שהל עשה עד כה (למד את הספר ושיחק את מה שמצופה ממנו) אלא ללמוד מה הפסיכולוג רוצה ומה הוא רוצה לקבל. ואכן כך. הל התחיל להאשים את הפסיכולוג שהאחרון "גונב" ממנו את האבל והא לא יכול בגלל זה להרגיש כלום (החלק הזה היה נכון כמובן). בפגישה הבאה הל צרח כמצופה שהמוות לא היה באשמתו וגם שהוא לא אשם על התחושה ש"משהו מריח מצויין", לפני שהתברר לו שהריח הוא ראשו השרוף של אביו.
258 - 299 6 נובמבר שנת בגד-תחתון של הבגיר הסיעודי
(258-270) תחרות הטניס במגרש סגור בפורט וושינגטון. תיאור השחקנים של קבוצת הג'וניור (ששה שחקנים, מקום ראשון בדירוג מתמודד עם מקום ראשון וכו') מדובר בתחרות קטנה יחסית, רק הטוב בתשעה משחקים לעומת התחרות הצפוייה להם בקרוב . שנה שעברה הם הפסידו. המפסיד צריך לשיר שיר מאוד טיפשי במסיבת הסיום. מסתבר שהשנה יש להם סיכוי לזכות כי משתתף ג'ון ווין שלא היה בשנה שעברה והל אינקדנצה שהחל להתפוצץ מאז מות אביו. ג'ון משחק כמכונה ומביס את יריבו. הוא קנדי ותקוות רבות יש עליו שבעזרת הכסף שהוא יעשה תיחלץ המשפחה מסוג של מעמד ביניים נמוך ואבא שממן את המשפחה בעבודת כרייה מסוכנת. ג'ון מתחרה רציני למספר 1 ברמה הארצית. הל בדרך כלל בין 4-5 בנבחרת שלהם ומקום 43 ארצי. תיאורי משחקים. איך משחק כל שחקן. חבורת השחקנים מביטה על המשחק של ווין. פמוליס מקיא לדלי. מסתבר שהוא עובר טקס של הקאה וקיבה רגישה לפני כל משחק. שאחט שעוזר לו, מזכיר לו שזה עוד כלום לעומת מה שהיה לפני מספר שבועות. מריו כמובן שמצלם את המשחקים ותגובות השחקנים לפרומו וידאו שמוקרן במסיבת גיוס הכספים השנתית. מתואר לבושם של השחקנים עם פירוט המשמעות הכספית\אחריותית. כל פיסה בגופם נמכרת לחברה כזאת או אחרת לציוד ספורט. משחקו ויכולתו של שאחאט רק השתפרו מאז הפציעה שלו והעובדה שהוא איבד את הDRIVE. ללא הרצון החייתי לנצח הוארגוע ומביא תוצאות מצויינות. הוא בעצם נהנה לשחק, ברור לו שהקריירה שלו כבר לא ממש תתקדם. שאחט חושב שלא יכול להיות שההבזקה הפתאומית של הל לא תיגמר רע אבל הוא לא מדבר על זה איתו. קצת על האקסטרוגנצה של מארגני התחרות (הליקופטרים, סיגרים..) התחושה שהשחקנים הם סוג של מזון/פס יצור בהצגת גלדיטורים מודרנית
(270-293) משמרת לילה של דון גייטלי בבית אנט, מוסד הגמילה ליד האקדמיה. גייטלי, שרוע על הכורסה בוחן את עצמו ואת הנגמל החדש ג׳ופרי דיי שהגיע לא מכבר. העובדה והסיבה שדון לא היה מהמר על הצלחתו של ג׳ופרי להיגמל עלולה לנבוע גם ממקור חולשתו של גייטלי עצמו: היהירות. גייטלי שםנעצמו כשופט ונגמל אמיתי לעולם חייב להתיר לאלוהים בלבד להיות השופט. ג׳ופרי לא מפסיק לזיין את השכל ומדקלם באגרסיביות את משפטי המחץ החוזרים במהלך השיחות הקבועות. בהתחלה ג׳ופרי משתף פעולה ופעם לנץ, הנגמל שלא יכול לענוד שעון אך חייב לדעת מה השעה כל הזמן, אך ככול שהלילה מתקדם ולנץ לא מפסיק להציק, יוצאת החוצה האגרסיביות שלו. גייטלי יודע שהעובדה שג׳ופרי לא מודה באמת בהזדקקות הנואשת שלו לסמים, היא שתעמוד לו לרועץ בהליך הגמילה. דיי מייחל לכניעה מוחלטת של ג׳ופרי שבו הוא יאמר לו שאין מנוס מתרגול יומיומי כואב של ההתנקות וההתנזרות מהדבר שהכי חסר. יכולתו של גייטלי לתפקד ואף להצליח במשרתו נובעת מכישור כיבוי והדלקת תשומת לב ששימשה א ותו בימיו כפורץ. כשאחד מתומכי גייטלי במוסד העיר לו והביא את גייטלי לנסות שלא להתעלם ממה שקורה ולחוות רגשית את הכאב של מטופליו, הניסוי החזיק לא יותר מחצי שעה. גייטלי לא היה מסוגל. הדרך היחידה שלו לשרוד את העבודה האיומה, השגחה על נגמלים כמוהו, היא להמשיך לסגור עצמו. גייטלי עצמו גמול 421 יום וכל יום מאמץ חדש
283-299 (סימן גרפי ירח זורח בעיגול [מה שקודם כונה יין יאנג])
הפרק מספר כיצד הגיע אורין אינקדנצה, טניסאי בינוני מטה שלא החזיק כדור פוטבול בימיו עד שהגיע לקולג', להיות שחקן מקצוען בNFL. אורין הלך לבוסטון קולג' על מלגת טניסאי אבל לא היה מסוגל להביא עצמו לשחק. אורין עבר לפוטבול עדין על מלגת ספורט אבל כיוון שהוא מעולם לא נגע בפוטבול+ פחד מהמגע הגופני הוא לא הצליח. הוא נשאר כי הוא התאהב בצ'ירלידר כוסית שלא היה לו סיכוי איתה מלבד לחלום ומשך זמן. ואז, קרתה תאונה לשחקן בתפקיד PUNTER/ מסתבר שהתפקיד תפור על אורין. בטניס, לאורין היה SERVE טוב ובגלל זה הוא כשל לפתח את יתר הכישורים. תפקיד הפונטר הוא לקבל מסירה קצרה בפתיחת המשחק ולבעוט. הפונטר מוגן על ידי חומת שחקנים. כל מה שאורין היה צריך זה להעביר את הכישור מהיד לרגל. וכך היה. התברר שאורין הוא כשרון טבעי כPUNTER + היה לו את כל המשמעת מבית הספר לטניס + כל האמביציה והסקרנות של לנסות להשתפר. בינתיים הוא מכיר את גו'אל והם נהיים זוג. אורין מחנך את ג'ואל שבאה מבית עם כסף אבל פחות קלאס לקולנוע אמנותי ומציג אותה בפני אבא שלו. ג'ואל מתחילה ללמוד קולנוע ברצינות. בין השאר מצלמת אותו ומצטלמת לסרטים של אבא שלו. בסוף מרומז שהיא מתחילה את ההתמכרות לקוקאין
על בדיקות המעבדה למניעת שימוש בסמים באקדמיה לטניס וכיצד מתבצעת הברחת שתן נקי מסמים בעת בדיקת הסמים השנתית לתלמידים המדורגים בתחרויות טניס
על פמוליס, בן ה-17,סוחר הסמים העיקרי, האחראי על הברחת השתן וחבר של הל ומריו--- though friendship in ETA is nonnegoiated currency -- מריו ופמוליס חברים טובים ועובדים בעסקי הוידאו של פמוליס/אקדמיה. פמוליס גאון במדעים מדויקים ובגלל זה מצליח לקבל את המלגה למרות הישגיו הדלים בטניס
157-169 חורף B.S 1960 -טוסון אריזונה
אביו של ג'ימס ג'ים אינקדנצה האיש שהקים את אקדמיית הטניס מספר לבנו מדוע כה חשוב בשבילו לתת לו שעור בסיס בטניס, על היום שהוא ריסק את ברכיו ואת קריירת הטניס, על מערכת היחסים בינו לבין אביו והשפעתה על המשחק שלו וחייו
169-171 רביעי בנובמבר שנת הביגוד התחתון של הבוגר הסיעודי
על מייקל פמוליס PEMULIS, לא פראייר של אף אחד, חבר קרוב של הל ומריו ובקבוצת הטניס הבוגרת. סוחר ואוהב סמים. מתמטיקאי מחונן, סטודנט ושחקן עצלן שפחדו הגדול הוא לעוף מהאקדמיה
172-176 טניס והעילוי הפראי קריין הל אינקדנצה, 11.5 דקות קלטת/מחסנית בידור דיגיטאלית בוים, הוקלט, נערך ובהתאם לטופס הרישום-נכתב בידי מריו אינקדנצה....
הל אינקדנצה עובר נושא אחר נושא ומכסה את כל הבעיות הגופניות, הפסיכולוגיות, החברתיות המשפחתיות, הכספיות שכרוכות בלהיות שחקן (טניס). כדי להצליח כדאי לשחקן להיות פתוח ללימוד מאלו שלא הצליחו ומכשלונותיו
176-181 מבחר תעתיקים מממשק-תושבים-שעות ביקור של הגב' פטריסיה מונטסיאן M.A, c.s.a.c. מנכ"לית של "אנט בית הגמילה מסמים ואלכוהול..
מבחר דוגמאות מייצג של סוגי ההכחשה למטופלים שכולם אולצו על פי חוק להגיע לטיפול. חלק גדול מהם מתמקח לשם ההתמקחות על הגדרת אופי ההתמכרות שלו
181-195 שלהי אוקטובר שנת בגד-תחתון של הבגיר הסיעודי
על "מופע חצות של מאדם פסיכוזה" תוכנית הרדיו החביבה על מריו אינקדנצה ושאר המוזרים שנמצאים בטווח הקליטה המצומצם אך מפולח למשעי של WYYY רדיו הקולג' של קמברידג'. בתוכנית שמתוארת מקריאה מאדאם פסיכוזה רשימת פגמים גופניים של בני אנוש. מריו מאזין מכור לרדיו. כשהוא שומע רדיו הוא צמוד לו מילולית. הפרק מתאר גם את הסטודנט המחוצ'קן, קדם דוקטורט לחקר מתכות טרנסנוראניאלים משועבד הלוואה ענקית ללימודים [transuranial — chemical elements heavier than Uranium, that is, artificial ] בניגוד למריו, שמקשיב (וקרוב לוודאי לא מבין) הסטודנט לא מקשיב אבל מבין היטב. מאחר שאבריל אינקדנצה לא מסוגלת לאכול מוקדם, הארוחות המשפחתיות עם מריו והל נערכות בזמן התוכנית. הארוחה, כולל המאכלים מתוארים כטקס קבוע, שמריו ואבריל עורכים אותו באדישות ללא עונג וכאב. מריו נפרד משניהם בשעה אחת בלילה באותה צורה מדי שבוע. הוא אומר למריו שהואירד לבד לחדרו, שמריו יכול להישאר ולשמוע רדיו. האם שואלת מהן תוכניותיו והוא עונה-לעשות צרות. על כך היא משיבה בפנים רציניות "אל תעשה, בשום פנים ואופן, כייף" ומריו מתפוצץ מצחוק.
תיאור הבניינים השונים של "אנפילד",קומפלקס בית החולים הציבורי של המארינס. "בית אנט" לגמילה מסמים ואלכוהול הוא השישי מתוך שבעה בנינים. בקצה הגבעה ממוקמים מגרשי הטניס של הבית ספר לטניס. הקמת הבית ספר פגעה בבנייו השביעי. הבניינים מושכרים לשירותים שונים של משרד הבריאות טיפול בגריאטרים של המארינס, שיכורים ואלכוהוליסטים, מכורים למאתדון ולסמים אחרים. יש פירוט של כל בניין
223 - 195 6 נובמבר שנת בגד-תחתון של הבגיר הסיעודי
חבורת החניכים בוגרים בחדר המשקולות עם המאמן בארי לאוך. השעה היא 4:10 ונשמע שהכול כרגיל. זהו אימון חופשי, המאמן מסתובב בין הטניסאים שכיחידים וזוגות מתאמנים בצורה חופשית
נושף נשיפה מכמירת לב לדברים שאני למד שהגעתי למוסד גמילה. כשורה של זיקוקים נורים הדברים שאשפר ללמוד כשאתה שוהה במוסד גמילה. מתחיל בהשפעת ההתמכרות על גופו של האדם המכור ועובר לסך כל החיים שעוברים למכור לפני ואחרי הסם שהוא מכור אליו. אמיתות פשוטות ("להתרכז זאת עבודה קשה") עובדות מחקריות ומצבים סיפורים/הבזקי תמונת סיפור . הרחבה על נושא הטאטו (205) דרך עיניו של טייני יואל שמפתח אובססיה לחקור מקועקעים. נקודת המוצא שלו הוא הפער בין מעשה שיש לו השפעה לכל המשך החיים, לחוסר העניין/זכרון לאותו רגע שהקעקוע נעשה (בהקצנה- מקועקע עם השם ג'סיקה לא זוכר מיהי). הוא מפלח את המקעקעים לשניים, ואחרי זה שלושה סוגים: המתפאר הסטואי ומקעקעים עצמיים בכלא. דון גייטלי (מסיפור הפריצה שהסתבכה להריגה ) הוא דוגמא לאחד שכזה
223-226 כרונולוגיה לפי שנה של ארגונים צפון אמריקנים של מחזקי רווח מסובסדי זמן
פרוט 1-9 של שמות שנים. שנה 1- שנת הוופר, שנה 8- שנת הבגיר הסיעודי, שנה 9- שנת גילעד (מצורפת הערה)
ג'ואל ואן דיין, גבורת סרטו הבלתי נגמר של ג'ים אורין והמאהבת של בנו אורין, מעשנת בפעם האחרונה את ההומבייס תוצרת בית שלה, בדרך להתאבד. היא משחזרת לעצמה זכרונות מג'ים ואורין ( היא מזהה עצמה עם אגוד הדפוקים הנסתרים. בקלות, עליה יכלה להיות אנדקוטת השיכור של ווינסטון צרציל-את גברתי דפוקה ואני שיכור, מחר אהיה פיכח ואת תמשיכי להיות דפוקה)
227 - 242 קורת חיים משוערות של הלן P סטיפלי, 36, 1.93 ס"מ, 104 ק"ג, A.B, M.J.A
משרות עיתונאיות, לפי הסדר ומספר שנות\חודשי העבודה
המשך מסעה (אולי האחרון) של ג'ואל ואן דיין. מבקרת במסיבה של מולי נוטקינס לכבוד הדוקטוראט שלה (מולי גם מנסה להתאבד, לפי זכרוני) ג'ואל היא ככל הנראה מאדם פסיכוזיס
מבנה הבעלות על הגבעה שבה נמצא שטחו של בית הספר אנפילד ועוד מספר מוסדות אקדמאיים-רפואיים ורוחנים
258 - 242 5 נובמבר שנת בגד-תחתון של הבגיר הסיעודי
שיחת טלפון בין אורין להל. אורין מתקשר. שיחה צינית ומתוחכמת ביו שני אחים שמאחוריהם הרבה שעות דיבור. הל עעסוק בגזירת ציפורניים. אורין מתקשר כי כתבת חטטנית (נשמע זאת הלן סטיפלי ) התקשרה לעשות תחקיר עומק עליו ומשפחתו. השיחה מתפתחת למוות של האבא (שהתאבד בהכנסת ראשו למקרווייוו. לשם כך הוא ממש היה צריך תכנון מוקדם ומוקפד כדי לגזור מקום לראשו ולא לפגוע במכשיר).מסתבר שאורין סירב להגיע הביתה לאחר מות האב והל הוא לא רק זה שמצא אותו אלא גם היה צריך להתמודד עם כל הבלאגאן שהיה. הל מספר על פגישותיו עם הפסיכולוג מתמחה -אבל שכספורטאי בבית הספר הוא אולץ ללכת בעקבות הפטירה. הל תיעב את הפסיכולוג ולכן הוא למד כיצד לשחק אתה"אבל" לשביעות רצונו של הפסיכולוג. מה שקרה הוא שהוא שקע בדיפרסייה עמוקה, הפסיק לישון, היו לו הרבה סיוטים וחלומות בלהה אבל הוא גם שיחק מצויין. אז הל נתקע- הוא לא הצליח לעבור את שלב 4 של תהליך האבל ובעקבות ההצלחותיו בטורנירים, הדרישות הספורטיביות ממנו גברו. בסופו של דבר, מי שחילץ אותו מהפסיכולוג הייתה העצה של לייל, הגורו המלקק, שבאותו זמן תירגל את האבל הפרטי שלו בעזרת ספרו של וולט וויטמן "עלי שלכת". לייל, לאחר מספר ליקוקים אמר שהוא נפעם מההתמודדות של הל עם צרת הפסיכולוג בנוסף לאבל על מות האב והעובדה שהל היה חביבו של האב והל היה הראשון למצוא אותו. העיצה שלו היתה לא ללכת לפגישה כסטודנט לאבל, כפי שהל עשה עד כה (למד את הספר ושיחק את מה שמצופה ממנו) אלא ללמוד מה הפסיכולוג רוצה ומה הוא רוצה לקבל. ואכן כך. הל התחיל להאשים את הפסיכולוג שהאחרון "גונב" ממנו את האבל והא לא יכול בגלל זה להרגיש כלום (החלק הזה היה נכון כמובן). בפגישה הבאה הל צרח כמצופה שהמוות לא היה באשמתו וגם שהוא לא אשם על התחושה ש"משהו מריח מצויין", לפני שהתברר לו שהריח הוא ראשו השרוף של אביו.
258 - 299 6 נובמבר שנת בגד-תחתון של הבגיר הסיעודי
(258-270) תחרות הטניס במגרש סגור בפורט וושינגטון. תיאור השחקנים של קבוצת הג'וניור (ששה שחקנים, מקום ראשון בדירוג מתמודד עם מקום ראשון וכו') מדובר בתחרות קטנה יחסית, רק הטוב בתשעה משחקים לעומת התחרות הצפוייה להם בקרוב . שנה שעברה הם הפסידו. המפסיד צריך לשיר שיר מאוד טיפשי במסיבת הסיום. מסתבר שהשנה יש להם סיכוי לזכות כי משתתף ג'ון ווין שלא היה בשנה שעברה והל אינקדנצה שהחל להתפוצץ מאז מות אביו. ג'ון משחק כמכונה ומביס את יריבו. הוא קנדי ותקוות רבות יש עליו שבעזרת הכסף שהוא יעשה תיחלץ המשפחה מסוג של מעמד ביניים נמוך ואבא שממן את המשפחה בעבודת כרייה מסוכנת. ג'ון מתחרה רציני למספר 1 ברמה הארצית. הל בדרך כלל בין 4-5 בנבחרת שלהם ומקום 43 ארצי. תיאורי משחקים. איך משחק כל שחקן. חבורת השחקנים מביטה על המשחק של ווין. פמוליס מקיא לדלי. מסתבר שהוא עובר טקס של הקאה וקיבה רגישה לפני כל משחק. שאחט שעוזר לו, מזכיר לו שזה עוד כלום לעומת מה שהיה לפני מספר שבועות. מריו כמובן שמצלם את המשחקים ותגובות השחקנים לפרומו וידאו שמוקרן במסיבת גיוס הכספים השנתית. מתואר לבושם של השחקנים עם פירוט המשמעות הכספית\אחריותית. כל פיסה בגופם נמכרת לחברה כזאת או אחרת לציוד ספורט. משחקו ויכולתו של שאחאט רק השתפרו מאז הפציעה שלו והעובדה שהוא איבד את הDRIVE. ללא הרצון החייתי לנצח הוארגוע ומביא תוצאות מצויינות. הוא בעצם נהנה לשחק, ברור לו שהקריירה שלו כבר לא ממש תתקדם. שאחט חושב שלא יכול להיות שההבזקה הפתאומית של הל לא תיגמר רע אבל הוא לא מדבר על זה איתו. קצת על האקסטרוגנצה של מארגני התחרות (הליקופטרים, סיגרים..) התחושה שהשחקנים הם סוג של מזון/פס יצור בהצגת גלדיטורים מודרנית
(270-293) משמרת לילה של דון גייטלי בבית אנט, מוסד הגמילה ליד האקדמיה. גייטלי, שרוע על הכורסה בוחן את עצמו ואת הנגמל החדש ג׳ופרי דיי שהגיע לא מכבר. העובדה והסיבה שדון לא היה מהמר על הצלחתו של ג׳ופרי להיגמל עלולה לנבוע גם ממקור חולשתו של גייטלי עצמו: היהירות. גייטלי שםנעצמו כשופט ונגמל אמיתי לעולם חייב להתיר לאלוהים בלבד להיות השופט. ג׳ופרי לא מפסיק לזיין את השכל ומדקלם באגרסיביות את משפטי המחץ החוזרים במהלך השיחות הקבועות. בהתחלה ג׳ופרי משתף פעולה ופעם לנץ, הנגמל שלא יכול לענוד שעון אך חייב לדעת מה השעה כל הזמן, אך ככול שהלילה מתקדם ולנץ לא מפסיק להציק, יוצאת החוצה האגרסיביות שלו. גייטלי יודע שהעובדה שג׳ופרי לא מודה באמת בהזדקקות הנואשת שלו לסמים, היא שתעמוד לו לרועץ בהליך הגמילה. דיי מייחל לכניעה מוחלטת של ג׳ופרי שבו הוא יאמר לו שאין מנוס מתרגול יומיומי כואב של ההתנקות וההתנזרות מהדבר שהכי חסר. יכולתו של גייטלי לתפקד ואף להצליח במשרתו נובעת מכישור כיבוי והדלקת תשומת לב ששימשה א ותו בימיו כפורץ. כשאחד מתומכי גייטלי במוסד העיר לו והביא את גייטלי לנסות שלא להתעלם ממה שקורה ולחוות רגשית את הכאב של מטופליו, הניסוי החזיק לא יותר מחצי שעה. גייטלי לא היה מסוגל. הדרך היחידה שלו לשרוד את העבודה האיומה, השגחה על נגמלים כמוהו, היא להמשיך לסגור עצמו. גייטלי עצמו גמול 421 יום וכל יום מאמץ חדש
283-299 (סימן גרפי ירח זורח בעיגול [מה שקודם כונה יין יאנג])
הפרק מספר כיצד הגיע אורין אינקדנצה, טניסאי בינוני מטה שלא החזיק כדור פוטבול בימיו עד שהגיע לקולג', להיות שחקן מקצוען בNFL. אורין הלך לבוסטון קולג' על מלגת טניסאי אבל לא היה מסוגל להביא עצמו לשחק. אורין עבר לפוטבול עדין על מלגת ספורט אבל כיוון שהוא מעולם לא נגע בפוטבול+ פחד מהמגע הגופני הוא לא הצליח. הוא נשאר כי הוא התאהב בצ'ירלידר כוסית שלא היה לו סיכוי איתה מלבד לחלום ומשך זמן. ואז, קרתה תאונה לשחקן בתפקיד PUNTER/ מסתבר שהתפקיד תפור על אורין. בטניס, לאורין היה SERVE טוב ובגלל זה הוא כשל לפתח את יתר הכישורים. תפקיד הפונטר הוא לקבל מסירה קצרה בפתיחת המשחק ולבעוט. הפונטר מוגן על ידי חומת שחקנים. כל מה שאורין היה צריך זה להעביר את הכישור מהיד לרגל. וכך היה. התברר שאורין הוא כשרון טבעי כPUNTER + היה לו את כל המשמעת מבית הספר לטניס + כל האמביציה והסקרנות של לנסות להשתפר. בינתיים הוא מכיר את גו'אל והם נהיים זוג. אורין מחנך את ג'ואל שבאה מבית עם כסף אבל פחות קלאס לקולנוע אמנותי ומציג אותה בפני אבא שלו. ג'ואל מתחילה ללמוד קולנוע ברצינות. בין השאר מצלמת אותו ומצטלמת לסרטים של אבא שלו. בסוף מרומז שהיא מתחילה את ההתמכרות לקוקאין
Hal's eldest brother Orin Incadenza got out of competitive tennis when Hal was nine and Mario nearly eleven ...
At late seventeen, Orin was ranked in the low -70s nationally; he was senior; he was at that awful age for a low-70s player where age eighteen and the terminus of a junior career are looming and either: (1) you're going to surrender your dreams of the show and go to college and play college tennis; or (2)you're going to get your full spectrum of gram-negative and cholera and amoebic-dysentery shots and try to eke out some kind of sad diasporic existence on a Euroasian satellite pro tour and try to hope those last few competitive plateaux up to show-caliber as an adult; or (3) or you don't know what you're going to do; and its often an awful time. [283]
