יום ראשון, 30 במרץ 2014

קריאה 300-450


299-306 14 בנובמבר שנת תחתוני בוגר סיעודי

הידרדרותו המוחלטת של טוני קראוס (הנרקומן שגנב את הארנק עם קוצב הלב של הזקנה אי שם בתחילת הספר) לבדידות, גיהנום גופני ושיגעון. לאחר שבוע של שתיית סירופ מלא קודאיין בשרותי הספריה הארמנית שם הוא התחבא במשך כשבוע, חוטף טוני קראוז התקף ברכבת התחתית. הסירופ היה תחליף ההרואין היחידי שהוא יכול היה להשיג לאחר שאף לא אחד מחבריו/נזקקיו/תןמכיו/משפחתו נשארו איתו בקשר. ההתקף לא נגרם בגלל הקודאין אלא האלכוהול בסירופ שגמר סופית את מה שגופו הצליח לשרוד בגמילה הכפויה.  את הגמילה הוא עבר בעודו מתחבא במתקן נטוש  לאחסון אשפה. הוא היחידי שם בגלל הג'וקים הענקיים שמופיעים שם, הקור בחורף וחום האימים בקיץ.  גופו מורעל לחלוטין. (יתכן, לקריאה חוזרת,שטוני עבר גם שינוי מין ושינוי הורמונאלי, כך שגופו מלא ביותר תרופות מהרגיל בכל מקרה). תיאורי הסבל שלו והסימפטומים הגופנים מוגחכים מול הנסיון של טוני לשמור על איזשהו חזות אסתטית. הוא מלובש צעיף המורכב מנייר חום שלל קניות וכו'

314-306 7 בנובמבר שנת תחתוני בוגר סיעודי

( 306-12) מדריכי הטניס הבכירים (PRORECTORS) מחוייבים ללמד קורס אקדמאי.  נושאי הקורס מוטרפים לחלוטין ובדרך כלל אין להם שום ערך. לאחר הקורס הראשון אצל מרי אסתר טוד שהוקדש ל"טורף חסר השיניים: הנקת חזה כהתקפה מינית" מוצא עצמו טד שחט נמשך ללמוד עוד קורס "קשרים כפולים בפסיכופאתולוגיה עכשווית". הפרק מתאר את מבחן אמצע הסמסטר שבו על טד שחט לתאר כיצד קלפטומן אגורופוב יותנהג כששני תסביכיו מתנגשים זה בזה. בעודו מנסה להשיב, משודר ברדיו הפנימי תוצאות המשחקים שהיו בשבוע החולף תוף הקפדה אובססיבית תמיד להשתמש בתיאורים שלא חוזרים על עצמם של המשחק והשחקנים. הפרק מתאר את תנועות ההתנגדות הקוויבקית ומרמז בעצם שהמרצה, מרי אסתר טוד חברה במחתרת שיורה בנהגי משאיות באמצע נסיעה בכביש בין ארה"ב לקנדה. רק עכשיו התחילו לעלות על כך שיש יותר מדי תאונות מוזרות של נהגים שלכאורה איבדו את השליטה בכביש הזה

(312-14)  לידתו, חייו וצורתו המעוותת (מאוד)של מריו. הילד האמצעי והמעוות של משפחת אינקדנצה. מריו הופך להיות שוליית צלם של האב שבונה עבור הילד ערכת צילום שמצליחה לפצות על מגבלותיו הרבות. למרות המגבלות, מריו הופך להיות עובד מן המניין בעסק המשפחתי. הל מתואר כאח מגן שלא מסוגל להפרד ממריו. הפרק מסתיים באירוע שבו שובר הל את מטקת הטניס שלו על נציג ארגון הנכים שבא לראיין את מריו (ולרמז בכך שמריו נכה). MOMS אמם של שלושת האחים היא שקבעה שהאח יעבור לגור במגורי הסטודנטים ולא איתה


317-321 30 אפריל/1 מאי  שנת תחתוני בוגר סיעודי

סטיפלי ומרתה בטוסון ממשיכים להתדיין על חופש ופוליטיקה. נראה שסטיפלי (שמימש את החופש לו, שינה מינו לאישה ועדין משרת בFBI) גילה שמרתה קשור בצורה כלשהיא למחתרת קוויבקית שאחראית, להפצת קלטות שמי שרואה אותן מת מרוב הנאה. עדין אין קשר בין הקלטות לתאונות בכביש

גרסה 2 שוב כותב
עמוק לתוך הלילה ממשיכה השיחה בין מאראתה לסטיפלי. הפיאה של סטיפלי כבר ירדה ממקומה. לא כתוב אבל מרגיש הוא רבר נראה מגוחך. סטיפלי סוחט ממרתה התוודות מלאה על חלקו במחתרת לשלרור קוויבק/קנדה. הם חוזרים על הויכוח הישן בינם על חופש וארצות הברית. האם ארה״ב היא הטובה מכל האפשרויות הרעות שיש, דת מול מדינה, זכויות האזרח וכו


342-321 8 בנובמבר שנת תחתוני בוגר סיעודי INTERDEPENDENCE DAY GAUDEAMUS IGITUR

על ESCHATON, משחק המחשב הממכר שפיתח הל ומייקל פמוליס. המשחק הוא שילוב של פעילות על מחשב ומחוצה לו ( למשל, כדורי טניס אמיתיים, משגרי טילים בתוך גרביים מחוץ לחדר וכו") . מדובר במשחק איסטרטגיה שבו לכל קבוצה יש תקציב , נשק וכו'. מידי שנת לימודים, בכל מחזור חדש,   לפחות עשרה ילדים חדשים מתמכרים למשחק
שמכריח אותם להחליט החלטות הרות גורל. במשחק שמתואר, ישראל מושמדת ומספר הנפגעים הוא כשש ספרות נפגעים



343 - 375 8 נובמבר שנת תחתוני בוגר סיעודי יום התלות הפנימית   Gaudeamus Igitur  interdependence day  
על ״דגל לבן״ קבוצתו של גייטלי בבית אנט. התנהלות של AA בוסטון, הכאוס והסדר כנס המתרחש מדי יום. דוגמאות לאותן התוודויות. ממקומות שונים. ותיקי הגמילה ששרדו את הסטטיסטיקה (70 אחוז מהמכורים מתאבדים. היתר מתים סתם. מעט שורדים) הם בגלל אותו עיסוק, ההופעה לפגישות והתוודות. תיאור שיחות ההפסקה, האוכל-ביסקוויטים על פי רוב והקפה. הפגישה הרשמית של דגל לבן היא ביום ראשון בערב בקפיטריה שבית אנט. הותיקים נוסעים מדי יוםכקבוצה להרצות במקומות אחרים. בימי ראשון מגיעים אורחים ותיקים ממקומות אחרים. בעצם הם. נגמלי AA זזים מקבוצות לקבוצות בכל מיני חורים בבוסטון.   

367 פסל החירות בניו-יורק. מדי שנה ב-1,בינואר מוחלף מוצר (פרסומת?) שאותו אוחזת אשת החירות. קטע של כמה שורות. הקשרו עדיין לא ברור.

תיאור פגישות AA ממשיך. כדוגמה לאכזריות הנדרשת מותיקי הגמילה מובא סיפורה של נגמלת חדשה. סיפורה האיום שאותה היא תגולל, עוד דוגמה לעובדה הכואבת שהעיסוק בגמילה הוא לא לסיבה שממנה נגמלת אלא לקשיי הגמילה היומיומיים עצמם. הבחורה, שמוגדרת כ basic advancr, אומצה על ידי משפחה לכאורה נורמאלית עם בת נכה קשה. המאומצת סובלת את הפסיכוזה של האם שרק מתנהגת עם הבת כאילו אין איתה בעיה ומאלצת את בתה המאומצת ללכת עם האחות הנכה לכל מקום כל הזמן. ואז מתגלה פסיכוזת האב הנחמד וטוב הלכת. הוא נוהג לאנוס את בתו הנכה, מרכיב עליה מסכת רחל וולש. אופפ זה סיפור איום. נהיה יותר גרוע. היא בורחת מהבית נהיית ג׳אנקית, נכנסת להריון ויולדת תינוק מת ( נראה רע ומעוות כמו האחות החורגת). היא עוברת לשלב הכחשה וסוחבת את התינוק איתה מספר חודשים עד ,רשויות הרווחה מפרידים בינם ושולחים אותה לאשפוז. היא כעת אחרי. יציאה מהמוסד. הבעיה בסיפורה- אשמת המצב. עדין, אף לא אחד אומר לה משהו על כך. עוצמת הסיפור מכה בכולם


אופס איחדתי שני סיפורים. המאומצת והיולדת לא אותו אחת. אבל כן, אולי , מדברות באותה פגישה. לבדוק, ארז?
הפרק מסתיים בשיר חרוט על אסלת השירותים: do not ask WHY/if you dont want to DIE/do like you TOLD/if you  want to get OLD


375-379 30 אפריל/1 מאי  שנת תחתוני בוגר סיעודי

מרתה וסטיפלי מדברים. מרתה מלגלג קלות על סיפור הכיסוי של סטיפלי כעיתונאית (הוא העיתונאית שרודפת אחרי הל)

על HIMSELF והסרטים שאף לא אחד היה מסוגל לצפות, ללא שום קו עלילתי קוהרנטי (האיש שהחל לחשוד שהוא עשוי מזכוכית). הימסלף היה שייך לזן השיכוריםם שמתהפך לגמרי לאחר שתייה והיה מסוגל להפוך לאדם הכי דראמטי שיש (אלים או בוכה) משיא הרוגע כשהוא מפוכך. הוא נהג לשבת עם לייל (גורו מלקק הזיעה ) ומריו (כסוג של נער שליח) ולשתות. לייל היה מסוגל להרגיע אותו ומריו אחראי להביא קרח חדש, פח להקאה. יש איזכור על לילה מסויים כהשפעה על סרט

פגישות AA. עכשיו מגיע הסיפור על ההיא שלא הסכימה להיפרד מילדה המת. הסיפור כל כך מזעזע שאףלא אחד מהותיקים מממצמץ. יש איזושהיא הקלה שלא הם, שחוו הרבה זוועות בחייהם, לא נאלצו לעבור את חוויות הג'אנקי של הנגמלת החדשה

עוד על הדינמיקה של הפגישות בין לייל, הימסלף ומריו בחדר הרמת המשקולות. לייל נהג להקריא לאינקדצה משירי וויליהם בלייק אבל מדובב בקולות שונים (היה כבר במקום אחר נדממה להל ואוריון את הנוהג של להשמיע בקולות שונים של גיבורי קומיקס איזה משורר, אולי גם בלייק)

380 - 449 8 נובמבר שנת תחתוני בוגר סיעודי  Gaudeamus Igitur  

-386 על סרטו הראשון של מריו, שלוש שנים לאחר מות האב. 48 הדקות תיעוד של הופעת תיאטרון בובות שהל היה אחראי על הדיאלוג אבל מריו עשה כמעט הכול לבד (צילום- שHIMSELF בנה לו במיוחד כשהוא העריך שהוא הולך להתאבד בקרוב ומריו ישאר לבד, עריכה, קול, עיצוב הבובות וכו'). הסרט, פוליטי מאוד, הפך ללהיט בקרב תלמידי האקדמיה ומוקרן מספר פעמים בשנה. פעם אחת בשנה על מסך ענק במסגרת (נדמה לי יום חג קנדי. MOMS קנדית במוצאה). גיבור הסרט הוא הנשיא ג'נטל, פרודיה על רונלד רייגן שמאחד את ארצות הברית, קנדה ומקסיקו ויוצר מעצמת על בהנהגתו. הוא זוכה להערצת הונים, מצליח למכור את משנתו הימנית פאשיסטית אפילו לשמאלנים יפי נפש

390- לייל, המעסה, אחראי על חדר הכושר, גורו הליקוקים הוא הפסיכולוג של מרבית התלמידים. כל מי שזקוק לעצה פונה איו. הוא ניחן ביכולת הקשבה ואמפתטיה.על מרלון שתמיד מזיע, על לה-מונט צ'ו רק בן 11 וכבר מוטרד שעודף התחרותיות שלו יפגע לו בקריירה, קנט בלוט , 10, עדין לא מאונן, כבר מודאג שמא המחשבות על אוננות יפגעו בו, אנטון דוסט מודאג מהשומות הגדולות בגבו ועל פניו ליד אפו. כל הזמן נותנים לו קלינקס שינגב את האף

-394  תלמידי בית הספר צופים בסרט. נשיא ארה"ב שמספח אליו את קנדה ומקסיקו מנסה לשכנע את ראש ממשלת קנדה ונשיא מקסיקו לקבל לידיהם חומר רדיו-אקטיבי או לספח חלקים מארה"ב עם חומר רדיו אקטיבי. הסרט עכשיו הוא תערובת של יומני חדשות מפוברקים. ג'נטל, נשיא ארה"ב נהייה חולה

390- אל תזלזלו בחפצים מפציר הגורו לייל. לסטיץ' יש בעיה. עד כה הוא חשד שמי שמזיז כל לילה את המיטה שלו ועורם את הרהיטים בחדר אל מול הדלת הוא שכנו. מסתבר שלא. קוייל,שכנו לחדר, נסע הביתה. סטיץ' לפני מספר שנים דם דבק מגע על הכסא של לייל אז הוא פוחד להתייעץ איתו. בלית ברירה, כי ייתכן שזה הוא והוא מהלך בשינה, אפשרות שמפחידה אותו מאוד , הוא מתייעץ עם לייל. הוא נותן ללייל דוגמה למקרה שבו אדם עמד על כסא ואז התרומם עם הכסא, לעולם לא גילו כיצד

-398  אזור הגבול בצפון ניו-יורק ליד קנדה.  מוכרז כאזור מוכה אסון בגלל הנזילות הרדיו-אקטיביות. מתנהל דיון בקבינט, הנשיא ג'נטלי משתגע ומנסה לכפות על רה"מ הקנדי לקבל לחסותו את האזורים מוכי האסון. (מעמ'407) דמותו של הנשיא ג'נטלי מושפעת מאריק קליפרטון, שחקן בינוני ודמות אגדית שהופיעה משום מקום. קליפרטון הופיע לתחרויות עם אקדח ואיים להתאבד אם הוא לא ינצח. חוץ ממערכה אחת הוא לעולם לא הפסיד. כולם נתנו לו לנצח בכל מכה

410-  קצת על ההתמכרות של הל לטבק ונסיונותיו להיגמל. טבק מאוד גרוע לשחקן. תיאור אחת משתי העבודות היחידות שהל כתב שלא קשורות לקולנוע. הל מנתח את המשבר בתעשיית הטלוויזיה שקרה לפני ארבע שנים כשהטלוויזיה בכבלים/לווין/וידאוטייפ הוריד מארבעת הזכיניות של הטלויזיה הארצית את המונופול. השינוי בהרגלי הצפייה של האנשים לא היה כל כך פשוט. צופיים לא היו רגילים לזפזפ. מה שלימד את הצופים לזפזפ הם סדרות פרסומות של מוצרים כמו כדור לכאבי ראש ומכשיר לניקוי לשון שהיו כה אפקטיביות שהמכירות עלו אבל אנשים היו מזפזפיפ מתחושת הגועל והמיאוס. הל מנתח את מפת האינטרסים הכלכליים שהשתנתה בעקבות השינוי בהרגלי הצפייה


442-418 30 אפריל/1 מאי  שנת תחתוני בוגר סיעודי

-430   
סטיפלי ומאראתה ממשיכים לעשן ולדון בינהם על ההבדלים בין קנדה לארה"ב. איך ממקסמים את הנאתך בלי לפגוע באחר היא שאלה שקשורה לחופש האישי וגבולות החופש. הדוגמה היא מרק אפונה יודע כמעדן צרפתי/קוויבקי/מונטריאולי, שיש רק כמות למנה אחת. כיצד יחולק המרק בין שני הסוכנים, האם אפשר לחלק את המרק בין שני הסוכנים וכו' הבעייה היא שסטיפילי לא מוצא שום סיבה/היגיון/משהו להרוויח בפשיעה שאותם היא חוקרים. הפשעים סתמיים, חסרי הקשר, כמעט הוצאת כעס ותו לא

- 436  הצופים מתחילים להתעייף מהסרט. ילד אחד אפילו בוכה בכי תמרורים מתחת לשולחן. מסתבר שסאגת קליפרטון [שהוריו האלכוהוליסטים/נרקומנים של תרופות לא שמו לב להעדרויותיו ולאוסף הגביעים שלו, מריו והימסלף נסעו ללוויה] לילד שלא יכול לסבול הצלחה/כישלון מתחוורת למקרה מזעזע אחר. ילד מקליפורניה זכה בתחרות. הילד אומן על אביו ונישא על כתפיו. בבית הוא שתה קקאו עם ציאניד בערב, האבא ניסה להחיותו ובעצמו מת מהציאניד וכך , בזה אחר זה, כל חמשת הילדים הנוספים שעשו קורס החייאה באותו שבוע והאמא מצאו את מותם. המקרה הביא לכך שחובה שיהיה פסיכולוג צמוד למוסד ספורט. הפסיכולוגית הצמודה באנפילד שנואה על ידי כל הילדים, היא רק חוזרת על המשפט האחרון שכל ילד אומר עם סימן שאלה. בסרט ממשיך דיון הקבינט. הנשיא ג'נטל מספר שהיא ראה שחקן פוטבול אגדי והוא לא מכיר אותו [הכוונה לאוריון]


442-449   שנת תחתוני בוגר סיעודי

גייטלי מתחיל להיזכר בילדותו כתשעה חודשים לאחר שהוא מתפכח. אמו האלכוהוליסטית שהיתה נרדמת עם בקבוק סטוליציניה (היא שתתה רק סוג אחד של וודקה) כילד הוא היה עוקב אחריה מתחת לשולחן לפני הטלוויזיה בלי הכבלים. וכשהיא היתה נרדמת הוא היה לוקח את הבקבוק ומערבב את הוודקה עם המון מיץ ושותה. משאיר לה קצת שיהיה לה כשתתעורר למחרת בבוקר. אביו עזב שהיא היתה בהריון. אביו החורג היה למרביץ לה מדי פעם במקומות שלא משאירים סימנים. גייטלי לא היה מסוגל לבקר אותה כשהיא אושפזה בעשר השנים האחרונות לחייה. גייטלי נואן בפני קבוצת "מזל רע עוד יום אחד שאתה לא יכול לשתות" ומקבל הרבה מחיאות כפיים מרוכבי הרלי בגמילה. הוא לא מצליח להבין איך אפשר להיות בייקר ולהגמל.  נושא ההרצאה שלו: כשלונו בלדמיין את המושג אלוהים. הוא לא מצליח לראות/לחשוב /לדמיין דבר חוץ מכלום מפחיד


450-449   מאוד מאוחר באוקטובר ש. ת.ב. ס.

להל יש חלום חוזר שבו השן הקדמית שלו משחירה ונשברת ואף אחד לא רוצה להביט עליו. הוא מתעורר לפני אימון הבוקר. מריו לא נמצא במיטה. בלילות האחרונים בנסיון לדעת מה קורה עם מאדאם פסיכוזיס שנעלמה משעת השידור שלה בחצות, הוא לא מצליח להירדם. הל אומר לו שזה דווקא חדשות טובות, כי אם היא היתה עוזבת היו מודיעים. מריו רגיל להרדם עם הקול שלה עכשיו הוא לא יכול. לראשונה בחייו הוא מראה סימני עצבנות